מן השכחה אֲעַלֶה אלותַי

אדום וכחול

אמת ושקר

מרקס

וציונות

גבר ואשה

בית החולים

מערת הכישוף

אדום

כחול

זינוק קמאי

הבקר פגשתי את המוות.

הוא נראה די נורמאלי, לא ממש עצוב.

ביד אחת הוא החזיק כוס מים

ביד השניה הוא ניגב את הזיעה

אוחז במטפחת גדולה וורודה.

שאלתי בנימוס לשלומו, ואנה פניו.

הוא נאנח קלות ואמר:

מחכה לי יום מעייף. ברשימה שלי יש

אלף אנשים. לחצי השעה הקרובה.

יש עוד רבים, רבים, אבל מה אכפת

לך את? את לא ברשימה.

יש גבול בין חומר לבין רוח

בגבול הזה חיה זבובית

קופצנית

בין קפיצה לקפיצה

העולם נושם

החיים משתגלים ומתרבים

אך

לו תנוח הזבובית בצד אחד

העולם ידום

החיים יסורסו ויעוקרו

או

לו תחדל מקופצניותה,

לרגע?

מתחת למיטה שלי

יש שני שדונים

גופם עפר

נשמתם אפר

וכוחם רב מאוד.

עכשיו אני נוסעת אליהם.

צביה המסכנה שמלתהּ הורמה

גופה הצר, הלבנבן ונטול השיער

הוצג לראווה בכיכר השוק

השקטה והמפוחדת, בהּ סוחרי

התשוקות חמושים במזרקים

מוכרים תקוה לאביונה תשושה

במחיר שכר שבוע עבודה.

נמלה זקופת בטן ושחורה

אצה-רצה במעלה קיר הבית

האפור והלוהט מחום

בפיה רגלו האדומה של תיקן

אחריה רצה נמלה דומה בפיה

עוד רגל אדומה ועסיסית

שיירה קטנה של עקרות בית

בפיהן נתחי הבשר שגודל

בבתי גידול ענקיים

ונטבח עת זמנו הגיע ובותר

לחלקיו, ונשלח למסעו האחרון

במעלה הקיר הלוהט והאפור.