מן השכחה אֲעַלֶה אלותַי

רצתי אחרי נחש קטן ואדום

הוא התפתל במהירות הבזק

ונשארתי כמעט ללא נשימה

אבל לרגע אחד הוא נעצר

ליד קיר גבוה וקר. קפצתי עליו

ונזפתי בו

ואמרתי מילת קודש

והוא חזר להיות

אין מוצא מענפי העץ הירוק

עליו הכסופים מרשרשים ומונעים ממני

לראות את פני השמש ואת פני אמי

אומללה שכמותה, זרוקה על אם הדרך

כרסה חתוכה בסכין צור גסה

מרדוך מעדיף את איננא, אחח עשתר

אסתר, פוסקת רגליה כזונה

במצוות דוד אכזר בורא עולם

כמה מביך שיהווה נעזר במרדוך למגר מלך שמן ומטופש

או איזה מלאך מתיימר לרגע כמו המן.

למעלה ולמטה נעה אני על פני גזע העץ

עץ הזית, אהובי שבחצר העגולה

וכל האחים והאחיות עומדים וצוחקים

להם.

בחלומי אתמול ישבה אמי

- האלים יסלחו לה אולי

אבל האלות לא תסלחנה לעולם -

מולי, ממוללת אצבעותיה

שיערה האדום מרוט ודהה

עיניה הירוקות מוכות ועצובות

והיא מספרת לי, שהגיע זמנה

לגלגול החדש שלה,

והיא לא רוצה לחזור אלינו,

היא צועקת, יש עולמות אחרים

חיים אחרים

למה דווקא אצלכם, ואז היא מראה לי את המכות שקיבלה

את סימני ההתעללות של האלים

שלהם הקדישה את חייה, הטיפשה

מגיע לך, אמרתי

והתעוררתי.

נולדתי מן הזית

ואל הזית אשוב.

אודין, בעל ויהווה

שלושה נאספו וחגו מעל עץ הזית האומלל

רועד, עליו נושרים מפחד, ענפיו נסדקים מחרדת מוות פתאומית

קרא לי בקולו העבה, נוטף שמן הזית

בואי טיארה

בואי זוגתי

הציליני

עגתי סביב מחומש החיים והמוות

הדלקתי נרות בפינות

שוררתי ושרתי שירים עתיקים מני חקר

והזמנתי את קאלי, אתנה וארטמים, גם את הרה

הרה קראה לזוס, שיראה איך גברים מתנהגים

והוא בחסדו הרב

שילח את ברקיו בשלושה

והן בכוחן כי רב הרעידו מוסדי ארץ

והעולם רעד, והעולם צווח, והעולם דמם

ואשה אחת זקנה

שפכה דלי מים מבעד לחלונה.

עץ הזית שולח ענף כבד עלים אל חלוני

רחוק הענף מחלוני, בקצהו שנים

עלים דקיקים, ירוקים וכסופים

זוג עינֵי איננא הירוקות הכסופות

הרואות את קרביי ואומרות לי:

בתי

ההבכרת כבר?

המלים של העץ

עוד רועמות באזניי

אסגארד, אסגארד

מרלין החליט לבקרני בבקר חורפי וקר

חרמן זקן, מחפש קן לזרעיו

את תהיי אם ארתור החדש, המושיע, הכוכב מבית לחם

אבן-טונג'י מביטה במראת סבתהּ

ואני ליד העץ

מבוהלה.