| 6/2008
התמימות שלי....
בשבילו: stranger
ביקשת שאעשה את זה בתוך חויה אבל אני החלטתי לכתוב את זה בצורה אחרת....
זוכרת את אותם ימי התמימות, הפעם הראשונה, הנשיקה הראשונה, העיקצוצים בבטן, הזרמים המוזרים שהופיעו בין רגליי כאילו המבקשים, הדורשים להגיע לאורגזמה, החוויה, הטירוף, הצחוק, הליטוף, האהבה הראשונה.
פעימות הלב שאיימו לחצות את בית החזה שלי לשניים, הכאב שבחדירה הראשונה, ואז רגיעה אחרי הנשיקה.
אני זוכרת איך השפתיים התקרבו, והעיניים בלי לשים לב נעצמו, איך ליקקת עם הלשון את השפה העליונה שלי ואז גרמת לי לרעוד ולחשוק לרצות עוד ועוד.
איך עטפת את השפה העליונה שלי ואני את התחתונה שלך, והתחלנו להתנשק בעדינות, עד שהרגשתי לשון נכנסת אל תוך הפה, ולא הבנתי מה עושים, רק סיבבתי אותה על שלך.
אז אט אט דחפת ידיים מתחת לחולצה וצבטת פיטמה, קפצתי בבהלה, ונאנחתי טיפה, מחשבות מתרוצצות בראש, חלק מחרמנות, חלק תהיה, חלק בהלה, וחלק מהתרגשות רבה.
ולא אשכח איך בפעמים הראשונות הרגשתי את המשולש שלי בוער, יודע ומוכן שאתה עומד להיכנס, איך בהתחלה שרק הכיפה נכנסת בפנים וחודרת בכוח, איך הגוף מתקמר לאחור, הנשימה מתחילה להיות כבדה, והמשולש מתחיל לעבוד, מתכווץ ונפתח, רוצה אותך עוד ועוד, ואתה נכנס ויוצא, ואני צועקת לך "לא!! עמוק עמוק", רק שהכיפה תתחכך באותה הנקודה שגורמת לי להתפתל כמו חיה רעבה, כמו חיה צמאה.
והמבטים שאתה בפנים, איך אהבת להביט ולראות אותי צועקת וגונחת, מתחיל להכיר את גופי, מתחיל לגלות נקודות, והעיניים מצטלבים, ולפעמים החיוכים, מהביישנות, וסומק עולה על הפנים, ממבוכה רבה.
וחוסר הידיעה של מה עושים שרואים מקל כה גדול מוצב מול הפנים, איך הבטתי בגועל, ולא ידעתי איך נוגעים שם, ונגעלתי להכניס הכל לפה שביקשת, שפחדתי מזה, פחדתי להיחנק, פחדתי שיתקע בגרון, פחדתי מהטעם, פחדתי שתשתין לי לפתע בפה, ורק צחקת והרגעת, ותוך כדי ליטופים התמכרתי לאיבר הזה שלך, עכשיו אני לא נגעלת, להפך, אני כה חושקת, כה רוצה, אפילו אני מתחננת לפעמים לפניך שרק תיתן לי לרדת לך.
וכמובן הלשון החלקלקה שחדרה לתוכי, למשולש, גרמה לי לקפוץ כמו שמעולם לא קפצתי...
וההתרגשות כל פעם מחדש, וההיכרות עם גופך ושלי כל פעם מחדש, וההאהבות הראשונות, התמימות.
אבל עכשיו, עכשיו הכל מוכר, מנוכר, ולפעמים קר, משעמם, מה לא עשינו?, מה אני לא יודעת? איפה לא היינו? הכל אותו דבר, חסר אותו הפלפל של אותה התמימות, חסרה ההתרגשות, ההתלהבות הראשונה, ריגוש אחר וחדש, משהו אחר חדש ומטורף, אבל עשינו כמעט הכל, אז מה יש עוד לעשות...
אבל אפשר להתנחם בעובדה שיש ריגוש אחד קטנטן, אבל הוא נורא קטנטן, הוא הריגוש כל פעם עם גבר אחר, להתרגש ולהכיר כל הזמן גוף אחר, אולי שאמצא את האביר על הסוס הלבן, המלך שלי, אולי אז לא אצטרך את הריגוש הזה, אולי אז איתו נתרגש כל פעם מחדש ואולי יותר, אולי הוא שיחזיר טיפה מהתמימות, מהריגוש, מהחוייה, אולי איתו לא ארצה לעולם גבר אחר רק אותו.....
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
