אני לא יודעת איך זה הידרדר לזה...
בחיים לא חשבתי שזה יקרה לי(באמת!)
שאחרים היו מספרים לי על זה אמרתי וואי מזל שלי אין ת'צרה הזו לפחות!
"צרת רבים נחמת יחיד"[משהו כזה...]
אבל הנה הגיע הזמן שגם אני העבור את זה כמו כל נער מתפגר(מתבגר)
גם לי נמאס מהדבר הזה שקוראים לו בית!
למה?
אני לא ממש יכולה להסביר,אני גם לא עושה הרבה כדי להיחלץ מהמצב
אבל קחו לדוגמא את היום(המימולדת של אמא 14.11)
הייתי צריכה ללכת לפגישה של קשת(אנחנו כותבים תסריט ...)
אז עד שהכנתי לאמא שלט של מזל טוב!
וארגנתי קצת ת'חדר שהיא לא תתעצבן שתחזור ותליתי תכביסה והכל..
יצאתי ב12 מהבית שב12:30 היתי צריכה להיות אצל ישראל שהוא גר בעתיקות בערך 40 דק'+ נסיעה!
אבל מה זה לא עניין אוי אני אמרתי בלי שלט של מזל טוב לאמא ולתלות תכסיבה אני לא יוצאת מפה לפחות שיהיה לה טעם טוב!
את הבית עמית ואביה כבר יארגנו(אחים שלי)
אני חוזרת ב4 הביתה כולי מסטולה מתה לישון אמא התקשרה אליי והודיע שהיא עוד 2 שניות בבית שהנס יהיה מוכן
אני פותחת ת'בית חושבת שהוא מאורגן ומסודר שדאני באמת יכולה ללכת לנמנם קצת ולהתפות לאמא...
ומה אני רואה?!
את התיק של אביה באמצע הכניסה לבית עם מיליוני ספרים זרוקים על הריצפה,בסלון שאריות וכל מהצהריים
,מגבת(כנראה היא התקלחה),החדרים הפוכים,המיטות לא מסודרות הכיור מפוצץ כלים! ועוד ועוד ועוד..
עכשיו התחלתי לארגן הכל בציק צ'ק ואני אורת לאביה לבוא לעזור לי אז היא אומרת לי"אני מכינה לאמא מתנה לא עכשיו!!!!"
כולי עצבים עוד שנייה מורידה לה איזה כאפה!
אבל מתאפקת.. ובאמת את הכיור לא ארגנתי אבל את החדרים,הסלון הספרים התיק הכל מתוקתק ב5 דקות אפילו פחות!
איך שאני בדיוק מסיימת מנשפת קלות וחושבת לעצמי"איזה מזל שהספקתי!לפני שאמא באה!"
בדיוק אמא נכנסת אביה מיזדנקת עליה ישר! לא נותנת לי להטציא הגה מהפה
כולי כבר אחרי מזה מלא עצבים שאחי ואחותי הזבלים האלה לא יכלו לארגן ת'בית בשביל אמא שלהם ובייחוד שזה היומולדת שלה!
אז אחרי איזה רבע שעה אמא אומרת לי בסוג של זילזול מה אין חיבוק נשיקה
אז עניתי לה "לא! אני לא רוצה שתרגלי!"
מה לעשות מותר לי להיות מגעילה שמעו זה הכי מעצבן בעולם שאת באה כולך שפוכה מעייפםות אחיך ואחותך היו בבית כל היום והם אפילו לא ארגנו טיפה כאלו איך שאת נכנסת ישר לעבוד ועוד מה אח"כ שעמית כבר הגיע אז הוא צועק עליי למה לא עשיתי כלים?!
כאילו מה ניסגר פה אהה?! מה אני חייבת לכם משהו.?!!?!?!!?!?
נאס לי מזה שאיך שאני באה הבייתה התפקיד שלי הוא לנקות,לסדר,לארגן והם יכוליפ לבלגן ולצאת כל היום!
גם עוד דבר שנמאס לי ממנו זה שכל הזמן לוקחים לי כסף !
תראו אני מבינה שמצב חרא!
כאילו אמא קיבלה משכורת6 וחצי אבא 5 וחצי ואחרי כל ההורדות והכל(משכנתא,חובות וכו') יש מינוס של 9 אלף!
וזה בלי פלאפונים וחשמל וקניות!
אז ממה נחייה?!
אז אני תורמת הנה שבוע שעבר קניתי לאמא מלא קשתות לשיער שהיא רצתה (כי היא הסתפרה כזה למשהו שמתאים לזה)ב100 שקל!
ועמית לקח לי 100 שקל! "והמחבוא" של הכסף שלי כבר לא ממש מחבוא כל הזמן לוקחים לי משם כף בלי לידע!
דיי נמאס לי אני חוסכת(למשל בחופש בסביבות ה500-700 שקל) ובום לוקחים לי אותם וה נעלם כלא היה!
למה !?(והכי חרא זה שאין להגיד לא!)
וגם עוד קטע שדיי חסר לי באמת זה החברים,השביתה הזו ממש חרא אני ממש רוצה שהיא תיגמר גם עליתי בה 10 קילו ואני לא צוחקת!(אני בדיכאון אטומי!)
גם אני לא נפגשת כמעט עם חברים,כל היום תלונות רביד ככה למה ככה תפסיקי ..!
ושאני כבר רוצה לעשות משהו אז אומרים לי לא!
כמו הטיול שהיה אמור להיות .. אז אמרו לי יש לך300 שקל תצאי ! אבל הם שכחו שהם לקחו לי 200!
אז אני למדתי שיטה אני רוצה לעשות משהו אני מסכמת קובעת הכל ורק אח"כ באה ואומרת בתור עובדה "אני נוסעת עם חן לחיפה!"
(שד"א אני ממש ממש נהנתי שם!)
אווווווווווווףףףףףף נמאס לי רוצה בצפר רוצה חיים רוצה לחזור
למה שהייתי למה שהיה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
