היי כן אני חייבת לציין שהכותרת מציינת סוג של התחוללות רגשית...:)

בלב שלם אני יכולה לומר שאחרי  שלוש שנים אני סוף סוף מרגישה אותו -הלב שלי חיי! ;)

סוף סוף הוא מביע רגש הוא לא אדיש לסובבים אותו,סוף סוף אני חושבת שטוב לי!

כן אחרי שלוש שנים הוא חוזר לפעול,בפעם האחרונה שבאמת הרגשתי את העוצמה שלו

ממילה של אדם מסויים או ממבט או אפילו מלשמוע מישהו אומר משהו בהקשר שלי או בכלל...

החיוך עולה על שפתי ואני,אני לא יכולה לומר לו לא כי סוף סוף הוא נפתח!

לא אל תתבלבלו לרגע הלב שלי תמיד היה חיי נושם ורגיש לסביבה אחרי שלוש שנים אני מרגישה שהוא

סוף סוף פועל בשבילי,עכשיו "מותר" לי להיות מאושרת.

כן אני חייבת לציין שחוץ מכתה ח' (שאהבתי את יוסף) לא היה מישהו שבלי לראות אותו היום לא היה  "יום טוב"

או אולי אפילו רע מדיי לציין "יום טוב" אז אני אומר שבלי לראות אותו היום הרגיש כאילו מפוספס.

ותאמת אני שמחה שזה קורה,למרות שאני בטוחה ב99% שברגע שאני כותבת פה אז הכל יתמוטט

וכלום כבר לא באמת יפעל כמו שאני מתארת כאן,אבל עדיין יש אחוז קטן וחמוד שאני מאד סומכת עליו שיוכיח לי

שבפעם הראשונה שאני אכתוב משהו בבלוג שהוא אישי בצורות מטורפות (כי הוא מתאר תחושה שלי!) ולא ירד לי מזה.

כי אתם יודעים לפעמים ששומרים בבטן אז הכל אפעם לא נרדם או נעלם וכשאתה מספר אז אתה מבין כמה אידיוטי זה היה...

אחרי תקופה כזו מבאסת (שזה עוד עדין לומר עלייה) אני סוף סוף עשית סדר בלב וזרקתי דברים ישנים,

זכרונות יפים שמתי בחדר למעלה כרונות גרועים שמתי בחדר כי תחתון שאני לא אתכופף לפתוח

אלא רק במקרים דחופים ובחדר הימני שמתי את כל הדברים שקשורים אליכם

כן,שם שמתי את כל החברים,החובות שלי אליהם הבטחות וסודות

בחדר השמאלי זה שהכי נוגע לי בלב השארתי מקום פנוי

פנוי בשבילי,בשביל דברים חדשים דברים שאני צריכה להיות איתם קצת אגואיסטית.

אבל החדר הקטנציק הזה יכול להכיל המון ולכן אני כל כך שמחה שמצאתי סוף סוך פינה שתיהיה -

הפינה שלי!