כן בזמן האחרון לא עדכנתי...(את שני הבלוגים) אבל מה שאני רוצה להגיד זה רק שהזמן כל כך רץ שזה מטריף לי תדעת! כן אולי אני כבר לא ילדה אבל מה שבטוח לא אישה משהו באמתע קצת מוזר ולא מוכר....(לקוח מהשיר של בריטני im not agirl עם קצת שינויים...:P ) כן באמת אני כבר לא הילדה שהייתי,עושה שטויות,לא דופקת חשבון,חורשת ללימודים ומשקיעה בכל הדברים... אני כבר לא אותה אחת שהיה לה משהו מראש וישר היא קפצה עליו... כן היום אני קצת יותר שקולה פחות נאיבית (לא שאני זוכרת מה זה במדויק כן...)וזה חסר לי מאד אפילו! כן חסר לי התחושה של ההץבודדות,התנתקות,השעות הארוכות עם הברביות ושקט מטורף שאיש לא מפריע. היכולת להתנתק ולהתחבר באותו הרגע דרך מחשה,הגיון והבנה ... בלי יותר מדי דיבורים ובולשיט... רק שקט שאומר הכל... כן חסרים לי עוד הרבה דברים כמו החברים... החברים של פעם שלא מוותרים על פגישת שישי בגלל לימודים,שתממיד יודעים לרומם לי ת'מצב רוח... אותה הרגשה תחושה של ילד שיש לו הכל אבל בצם אין לו כלום... אותה תמימות,הגנה,יחס מועדף של אמא. כן ילדות,שהיום אני מסתכלת עליה היא לא הייתה משהו תמיד(ועד היום...)הרגשתי מעין תחושבת שקר או משהו כזה אצל מבוגרים, כאילו אסור להם לומר את האמת או שהם רואים אותה כמו שרצו.. תמיד היו אומרים לאמא שאני בהפסקות עם כולם ושאני ממש מקובלת ושיש לי ים חברים וכאלה... ות'אמת תמיד היה לי את הלבד שלי, כן את כיתה א' אני זוכרת כמו היום כאילו זה קורה עכשיו... את הלבד בהפסקות,הדמיונות על "איך הייה שהגדל..?",האנשים שמעצבנים אותי ושאני לא מבינה אותם.... וניתוחים מעצבנים(שיש לי עד היום) על אנשים או ארועים ממש פילוסופיה קטנה... חסר לי...הכל! כל הילדות,התמימות והרגשת החום!
אנלא מפונקת יתרה,אני מקבלת את מה שכל ילד ממוצע צריך ויותר מכל הבחינות.
ההורים שלי עושים הכל כדי שיהיה לי "דה טופ"!
אבל אני עדיין רגישה שפיספסתי משהו השנה,שהיא ברחה לי מבלי להגיד,מבלי ששמתי לב!
כן אולי סתם פתחתי בכל הקטע של ילדות חסרה אבל גם זה זמן שהלוואי והייתי יכולה לחזור אליו,אפחד לא נראה לי מבין עד כמה הוא חסר וכן הילדות הזו מתקשרת לשנה ה"מיוחדת" הזו אם אפשר לקרוא לה ככה...
פשוט התבגרתי בשנה הזו בבום פתאומי ענק!
בחיים שלי גיל 15 לא היה מתוכנן כמו שהוא היום,הוא היה מתוכנן אחרת ולא לא שהוא רע או משהו אחלה של גיל,אבל שאני מסתכלת לאחור אני רואה את רביד השונה,הקיצונית בהרבה ממה שאני היום,הרביד הקטנה החמודה שלוקחת יותר ללב,אני חושבת ששמעתי מאחי את המשפט"הלב שלך הוא לא מחסן...אין בו מספיק מקום לכל הרגשות" יותר מ1,000,000 פעם...
וכנראה שבסוף הפנמתי אותו...
יש בי שוני כל כך גדול,פתאם אני גדולה כל כך,מיוחדת כל כך(בדרך שלי..)ואולי גם מנסה להחזיר את העבר בדרך בלתי אפשרית...
תראו פסח עוד שבועיים פחות אפילו ....ואני מרגישה שהשנה הזו לא עשיתי כלום חוץ מלבכות!
לבכות על מבחנים,מורים,הורים,חברים,כסף,מכות(לא מההורים!!! שחטפתי מארון או משהו כזה...!!!!!!!!!!!)
באמת התידדתי עם אנשים שבדמיון הכי מפותח שאי פעם חשבתי שהיה לי לא חשבתי שאני התידד איתם...
אנשים טובים,יפים,מיוחדים שבחיים לא חשבתי שיהיה בנינו קשר...
ועכשיו נמאס לי כבר לכתב,כי ככל שאני כותבת הבכי עולה... אז פשוט מה שרציתי להבהיר פה זה שאבד לי משהו שכנראה לא יחזור... וזה חבל!
שלכם רביד שהלכה לאיבוד במנהרת הזמן...:)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
