אתם:עוד פעם את ... גם ככה פעם במיליון את מעדכנת!

אני:נו.. סליחה לא התכוונתי פשוט הייתי עסוקה...:(

אתם:תרוצים ...תרוצים...

אני:לא באמת נו.. מצטערת...

אתם:דיי נמאסת עלינו כל הדברים המעניינים את לא מספרת!

אני:נו.. באמת סליחה אבל גם לי יש חיים חוץ מהבלוג!

אתם: אופה אופה!!! מישהו החליט לפתח ת'פה שבי בשקט יותר טוב!

אני:(יזבלים) נון סליחה באמת אני לא התכוונתי... אני לא יעשה את זה שוב

אתם:טוב ככה את תמיד אומרת ... הפעם נסלח תתחילי!

אני:זה מה שקורה שאין תגובות בבלוג ...אתה מתחיל לדבר עם עצמך!

טוב לא רוצה לבאס אבל גיליתי משהו ממש ממש חשוב!

אני נורא נורא מושפעת מאחי!.. סתם!

כאילו מה הכוונה במושפעת ... הוא בפולין שבוע ולפני זה היו מלא הכנות אז לא ממש יצא לעדכן תבלוג...

טוב אז כמו שאמרתי אחי היה בפולין והיום הוא חוזר.. כן כמה נחמד!

8  ימים הוא לא היה פה ואני ישבתי כמו עז ולא עשיתי כלום!

כאילו עשיתי אבל דברים רגילים לא משהו מיוחד.... נגיד לא התנחלתי לו על המחשב...

ולא ישנתי במיטה+ חצי שלו באורך של2 מטר +... ולא חרשתי לו על משהו...(אני עדיין חושבת על מה זה ...)

ובקיצור לא עשיתי כלום מיוחד!

כן וגם ביטלו לנו ת'כנס משצים הזבלים האלה!

לא אני לא מבינה מה הקטע שלהם למה לבטל! למה?!

(בא לי להגיד להם זונות אבל פשוט יש לי משהו נגד המילה הזו.. אז בנתיים אני רק יחשוב על זה...)

טוב וזהו עכשיו אני מעדכנת פוסט שנראה כמו מודעת אבל ...

והראינו מודעים בזאת על פטירתו של כנס המשצ"ים

שאמור היה לחול בחופשת הפסח ולמלא את ימיהם של בני הנוער(השקסיים)

הכנס היה אמור להיות הצלחה אדירה אך בשל עיצומים הוא מת....

ועל כן משצ"ים יקרים יש לומר יהיה זכרו ברוך!

ההלוואיה תתקיים בימים שני שלישי

26.3-27.3

בצער רב  המשצ"ים....

כן וחוץ ממודעת ההאבל הענקית  שמופיעה לי בבלוג גם אמא לא הסכימה ללכת לאשדוד 

למיני כנס שהיה אמור להיות....:(:(

אבל לא נורא היות ויש לי חברים מוצלמים!הם באו אליי...(כאילו רק נעמה ורועי כי השאר באתגר צופי...)

וצחקנו וצחקנו והלכנו למות מרב צחוק ....

אממ.. מה שמזכיר לי להתנצלך בפני כל מי שעבדו עליו בטלפון מהשעה 18:30 עד 22:45

כן גם שברנו כמה דברים...(שש... אל תגלו!)

כן ותאמת הכל פה נשמע כמו מודעת אבל אני מצטערת על כך אבל תאמת!

אני הכי מ=א=ו=ש=ר=ת שיש !!!!

הכרתי שני אנשים חמודים...(חן ושני)

ולא יודעת מה יהיה מזה אבל בנתיים אני מעבירה איתם תזמן...

כן גם עם נתנאל סאס...(לא זה מהכיתה!!!)

ותאמת אין רגע שאני לא נהנת בו! תראו גם לקום  ב12-1 זה טוב ..!

יאללה אני עפתי

3> 3> ורעבה ....

רביד

כן בזמן האחרון לא עדכנתי...(את שני הבלוגים) אבל מה שאני רוצה להגיד זה רק שהזמן כל כך רץ שזה מטריף לי תדעת! כן אולי אני כבר לא ילדה אבל מה שבטוח לא אישה משהו באמתע קצת מוזר ולא מוכר....(לקוח מהשיר של בריטני im not agirl עם קצת שינויים...:P ) כן באמת אני כבר לא הילדה שהייתי,עושה שטויות,לא דופקת חשבון,חורשת ללימודים ומשקיעה בכל הדברים... אני כבר לא אותה אחת שהיה לה משהו מראש וישר היא קפצה עליו... כן היום אני קצת יותר שקולה פחות נאיבית (לא שאני זוכרת מה זה במדויק כן...)וזה חסר לי מאד אפילו! כן חסר לי התחושה של ההץבודדות,התנתקות,השעות הארוכות עם הברביות ושקט מטורף שאיש לא מפריע. היכולת להתנתק ולהתחבר באותו הרגע דרך מחשה,הגיון והבנה ... בלי יותר מדי דיבורים ובולשיט... רק שקט שאומר הכל... כן חסרים לי עוד הרבה דברים כמו החברים... החברים של פעם שלא מוותרים על פגישת שישי בגלל לימודים,שתממיד יודעים לרומם לי ת'מצב רוח... אותה הרגשה תחושה של ילד שיש לו הכל אבל בצם אין לו כלום... אותה תמימות,הגנה,יחס מועדף של אמא. כן ילדות,שהיום אני מסתכלת עליה היא לא הייתה משהו תמיד(ועד היום...)הרגשתי מעין תחושבת שקר או משהו כזה אצל מבוגרים, כאילו אסור להם לומר את האמת או שהם רואים אותה כמו שרצו.. תמיד היו אומרים לאמא שאני בהפסקות עם כולם ושאני ממש מקובלת ושיש לי ים חברים וכאלה... ות'אמת תמיד היה לי את הלבד שלי, כן את כיתה א' אני זוכרת כמו היום כאילו זה קורה עכשיו... את הלבד בהפסקות,הדמיונות על "איך הייה שהגדל..?",האנשים שמעצבנים אותי ושאני לא מבינה אותם.... וניתוחים מעצבנים(שיש לי עד היום) על אנשים או ארועים ממש פילוסופיה קטנה... חסר לי...הכל! כל הילדות,התמימות והרגשת החום!

אנלא מפונקת יתרה,אני מקבלת את מה שכל ילד ממוצע צריך ויותר מכל הבחינות.

ההורים שלי עושים הכל כדי שיהיה לי "דה טופ"!

אבל אני עדיין רגישה שפיספסתי משהו השנה,שהיא ברחה לי מבלי להגיד,מבלי ששמתי לב!

כן אולי סתם פתחתי בכל הקטע של ילדות חסרה אבל גם זה זמן שהלוואי והייתי יכולה לחזור אליו,אפחד לא נראה לי מבין עד כמה הוא חסר וכן הילדות הזו מתקשרת לשנה ה"מיוחדת" הזו אם אפשר לקרוא לה ככה...

פשוט התבגרתי בשנה הזו בבום פתאומי ענק!

בחיים שלי גיל 15 לא היה מתוכנן כמו שהוא היום,הוא היה מתוכנן אחרת ולא לא שהוא רע או משהו אחלה של גיל,אבל שאני מסתכלת לאחור אני רואה את רביד השונה,הקיצונית בהרבה ממה שאני היום,הרביד הקטנה החמודה שלוקחת יותר ללב,אני חושבת ששמעתי מאחי את המשפט"הלב שלך הוא לא מחסן...אין בו מספיק מקום לכל הרגשות" יותר מ1,000,000 פעם...

וכנראה שבסוף הפנמתי אותו...

יש בי שוני כל כך גדול,פתאם אני גדולה כל כך,מיוחדת כל כך(בדרך שלי..)ואולי גם מנסה להחזיר את העבר בדרך בלתי אפשרית...

תראו פסח עוד שבועיים פחות אפילו ....ואני מרגישה שהשנה הזו לא עשיתי כלום חוץ מלבכות!

לבכות על מבחנים,מורים,הורים,חברים,כסף,מכות(לא מההורים!!! שחטפתי מארון או משהו כזה...!!!!!!!!!!!)

באמת התידדתי עם אנשים שבדמיון הכי מפותח שאי פעם חשבתי שהיה לי לא חשבתי שאני התידד איתם...

אנשים טובים,יפים,מיוחדים שבחיים לא חשבתי שיהיה בנינו קשר...

ועכשיו נמאס לי כבר לכתב,כי ככל שאני כותבת הבכי עולה... אז פשוט מה שרציתי להבהיר פה זה שאבד לי משהו שכנראה לא יחזור... וזה חבל!

שלכם רביד שהלכה לאיבוד במנהרת הזמן...:)