רגעים לחשוב על מה שקורה

ידידה שלי, כלומר.

למה?

אני מכיר מישהו, נקרא לו דן (שם בדוי, מן הסתם).

עכשיו, אני מכיר אותו מאז כיתה ד'.

ואני יודע עליו מספיק דברים כדי לכנות אותו בשלושה שמות:

א. טחור (כי הוא נדבק לתחת!)

ב. גידול (כי הוא מעצבן עד לרמה של לגרום לקרחת!)

ג. איידס (כי הוא מחלה שעוד לא מצאו לה מרפא).

כל הבנות שהרגישו אליו משהו, אי פעם, נפגעו.

והיו הרבה בנות כאלה, לצערי.

רובן ידידות שלי, כולן חוץ משתיים.

ועכשיו, הידידה שלי, חן (שם בדוי), נדלקה עליו.

אבל זה היה בסדר,

עקרונית,

כי הם גרים חצי ישראל אחד מהשני.

אז מה כבר יקרה?

אבל לא....

הבן זונה הזה נישק איתה.

לא שאני מסיר ממנה אחריות,

היא יצאה זולה בטירוף (כלומר, הם הכירו פאקינג שעה!),

אבל עדיין...

ועכשיו, כשאני אומר לה את האמת,

וזאת האמת,

היא אומרת שאני מרושע,

שהוא נורא חמוד.

בולשיט.

אם הוא השתנה,

אתם מוזמנים לקרוא לי המפטי דמפטי.

אז פשוט נמאס לי,

אני מסיר מעצמי את האחריות,

הזהרתי אותה!

מעכשיו,

אני יכול רק לצפות מהצד ולראות את הנבואה שלי קורמת עור וגידים.

בסופו של דבר,

אני אהיה זה שאשב בצד ושיאמר לה "אמרתי לך!"

כי אחרי הכל, באמת אמרתי לה.

היא תלמד על בשרה,

ואולי זה לא כל כך מוסרי,

אבל אני הולך להינות מכל רגע ורגע.

עד כאן,

אחד שרוצה לשכוח D: