מה תנינה הייתה אומרת

רוגז, רוגז, רוגז,
שרוי חתול ברוגז,
ברו-רו-רוגז על חבר,
על חתלתול אפור אחר.
על בים, על בם, על בים בולם,
ברו-רו-רוגז על כולם.

והוא רוגז והוא כועס
ולא ירצה להתפייס
ולא אכל ולא שתה
ולא טטי ולא טטה...
ורק שרוי ברוגז,
רוגז, רוגז, רוגז.

מרים ילן שטקליס

"תביא את ספר הרוגז של תא מרבותא," פקדה תנינה על קורקבן, והוא התעגל לעיגול קטן-קטן, אבל תנינה אמרה בחוסר סבלנות, "מה אתה עושה את עצמך לא פה, גם עם הראש בתוך הזנב אני רואה אותך, נו לך כבר." קןרקבן קם והתמתח ונאנח כשהלך אל המדף. ספר הרוגז בעצם היה מַחברת שהמכשף הגדול תא מרבותא, אביה של תנינה, נהג לכתוב בה דברים שהרגיזו אותו, ותנינה ירשה ממנו את המחברת והמשיכה במנהג הזה. כשקראה במחברת היו לחייה מאדימות, היא הייתה מתנשפת בקול רם, וכשהייתה מתחילה למלמל לעצמה, קורקבן היה תופס מחסה.

הפעם, כשרק פקדה על הספר "היפתח וספר לי עכשיו/ על רוגזות ועלבונות האב", ועוד לא הספיקה להתעצבן ממש, הרהיב קורקבן עוז ושאל, "למה לך בעצם לקרוא על רוגז ישן, אם את מתרגזת עכשיו על משהו – אז את מתרגזת," ולנוכח מבטה הרושף של תנינה גמגם קצת, אבל המשיך, "ואם... אין משהו מרגיז אז... לא צריך להתרגז."

"קורקבן, תרשום תזכורתנינה: לכתוב בספר הרוגז על שאלות טיפשיות של חתולים. חתולתגובה שכמוך, להיות תלויה ככה בחסדי הנסיבות, להתרגז או לא להתרגז רק בגלל משהו שקורה? זה אולי מתאים לרוגלים, לא למכשפות קוסמות." ותנינה התחילה לקרוא בספר הרוגז מההתחלה כי נקטע לה חוט הריכוז, וקורקבן בינתיים רשם לה תזכורתנינה נוספת על המקרר: הלכתי לטייל ביי קורקבן. גם חתולים לא צריכים להיות תלויים בחסדי נסיבותנינה.