מי אמר הצתה מאוחרת ולא קיבל?

מה מצב הרוח שלך כרגע?
מהורהר.

מה אתה מרגיש כשאנשים מדברים על עצמם בגוף שלישי?
כמו כל אמנות, אפשר לעשות את זה כמו שצריך, או לצאת דביל מוחלט.

מה הם המילים הכי יפות בשפה העברית?
ראשית, מלים הן הן ולא הם. (אמרה מי שתפסה את עצמה לאחרונה טועה במין המספר וזה שיגע אותה. מחונכת בלאי).
עכשיו, כשעברנו את המשוכה הזו, אני אקח לי רגע לחשוב.

אפרסק.
אפרסמון.
תוגה.
פעמון.
זב-חוטם. (אז מה אם זה שתי מלים. אל תהיו קטנוניים).

שכחתי עוד הרבה, כשאזכר, אני לא אעשה עם זה כלום כרגיל.

ומה הם המילים הכי יפות שאי פעם אמרו לך?
את חיה באמת, ולא מזייפת את זה, כמו רוב האנשים. גם כשאת עושה טעות, זו לא טעות קטנה, של אנשים קטנים שעושים טעות ואז מצטערים עליה. את עושה טעות, כמו road runner שנכנס דרך הקיר ומשאיר חור בקיר בצורה של road runner.

(ולשמוע את זה ממישהו שאני מעריכה אותו, ושחי באמת ולא מזייף את זה, זה 90% מהעניין).

אם היתה לכם הזדמנות לשנות משהו שקרה בעבר, מה הייתם משנים, ולמה?
הייתי הולכת לכיתת חנונים במקום להשאר בביצפר רגיל. אותו בזבוזמן אבל לפחות בחברה שיודעת להעריך חוכמה, ויודעת להיות סובלנית כלפיה גם בצורתה השחצנית, כפי שהיא מתבטאת אצלי.

שחור- סתם צבע או דרך חיים?
מעולם לא הייתי מספיק סימבולית כדי להפוך שחור לדרך חיים. אבל לא אומרים "סתם" על הצבע שחצי מלתחה שלי צבועה בו. שחור זה יפה.

מה לדעתכם גורם לאנשים לפתוח דף וירטואלי ולשתף את שאר העולם בחיים שלהם?
כיוון שהבלוג הזה נרקיסיסטי, אני אדבר רק על עצמי (ולמרות שהנושא כבר נדון בשאלונים שונים ומגוונים בעבר, אז הקוראים הותיקים שלי בטח סובלים נורא. מסכנים).
אני פתחתי בלוג כי אני אוהבת לכתוב, כי אני רוצה שיקראו, כי אני אוהבת לכתוב על עצמי. היומנים הישנים שלי נגררו בקביעות לעודפי מלל בלתי קריאים בעליל, והקהל מכריח אותי לשמור על מינימום קריאוּת, משהו שאפשר לסבול, וככה גם אני יכולה לעלעל בעבר שלי.
חוצמזה, עברתי לתל אביב והכרתי כאן מעט מאוד אנשים, ובזכות הבלוג אני מכירה קצת יותר, וזה נחמד.

עד כאן להיום. בעוד כמה חודשים נחזור אליכם עם שאלון חדש, כשנמצא שוב אחד מעניין.