מה שנחמד בשיטים, זה ההדוניזם הזה של המקום. מותר סיגריות, אלכוהול, מין (ואפילו רצוי). זה לא מנותק מהמציאות כמו ויפסנה. אם כי, בויפסנה, כשאתה נכנס לזה באמת, כבר לא ממש אכפת לך מכל זה. פלנטה אחרת. אבל שוב אני סוטה.

בכל אופן, בערך יומיים, הרבה אנשים אבל לא בלי סוף, מזל שיש לי פונצ'ו אחרת לא הייתי נראית כאילו גמני פריקית, (למרות שאתם יודעים, אני סתם עושה את עצמי).

שיחות על מהות הכלום. בטלה שהיא תכלית עצמה. לרקוד בלי סוף, בלי לחשוב על שום דבר חוץ מעכשיו, קצת יין לבן (אין כמו יין לבן, כבר אמרתי?), פינתישון. ליל סילבסטר, לפלרטט, להתנשק עם בחור או שניים* (השלישי היה רק על השפתיים, זה לא נחשב), קצת רומנטיקה, אבל בלי שקיות הקאה, בחורות שזורקות עלי טלפונים (ועוד על נייר. תארו לכם). שיחות על מדיטציה, על צבא, על הודו, על פרדוקסים ועל פילוסופיה. (איך אני תמיד מצליחה למצוא אנשים לדבר איתם על מתמטיקה, גם באמצע אשראמים, זה פשוט מדהים. במכון עדיין לא מצאתי עם מי לדבר על פילוסופיה. רק מדע בדיוני, אבל זו לא חוכמה).

בהמשך ישיר לפוסט הקודם, הייתי קצת מבואסת מאוחר יותר באותו יום, וכשמבואסים הכל נדפק. אז כמובן שאחר כך היה עוד גשם עם הרבה רוח, המטריה שלי, שנקרע בה חוט אחד, נשברה קלות, וחוק מרפי הוכיח שוב, שאם כן מאמינים בו (מה שלרוב אני לא טורחת לעשות), הוא דווקא עובד יופי.

חוצמזה, כמו שפינחסה אמר, אנקור בגשם יושב על עץ רטוב. (כאילו, דה. )

[יש לציין כי הוגש ערר לערכאות ע"י ג'ני, בעילה של העתקת מחשבות. הערר נמצא בבירור]

* יכול להיות שאני מזדקנת? מאבדת את זה?