- פגשתי בערך רבע מהאנשים שתכננתי, איתם ישבתי בשני בתי קפה, פאב אחד ומרתף עשר אחד.

- אביב צחק עלי ועצבן אותי כמו שרק הוא יודע. טוב לראות אותו סוף סוף, את החלאה.

- מרתף 10, 43 שח כניסה לסטודנט, ערב ג'אז. נמרחים לנו בין הפופים לבין רצפת שטיח, במקום אינטימי באמת. וייט ראשן ב-20 שח, וקיבלתי גם צלוחית בייגלה. בהפסקה דיבר איתי מוזר אחד בחדר עישון, על איך הוא היה מאושפז פעם בבית משוגעים. אם מישהו מכיר מקבילה של המקום בתל אביב, לא במחיר אבל לפחות בקונספט, אני מחפשת. [הם אירחו בעבר גם את מוטי פנאן (שאני באמת צריכה לראות שוב, ומסטולה), המון הופעות, ערבי במהרתף, וכל מיני הרצאות ודברים מוזרים כאלה ואחרים. רק שתבינו על מה אני מדברת].

טוב, אני רוצה להשוויץ!!!!!!!!!!!!11111

פגשתי סוף סוף את pearly כמו שצריך. איזה כיף זה לפגוש מישהי שאת מכירה, ומכירה אותך, ובכל זאת לא. איזה כיף זה לשבת ולדבר עם מישהי שיודעת בדיוק מה זה בלוג, ומכירה את כל הנפשות הפועלות. איזה כיף זה לרכל על כל מה שאי אפשר לכתוב כאן, ושהופך את חיינו להזויים באמת, כשהוירטואליה מתערבבת בהם ומסבכת אותם, או סתם רכילויות קטנות על אנשים שאי אפשר לכתוב בפתוח, כי הם הסודות של מישהו אחר. איזה כיף זה לאכול את הבראוניז של קפהנטו. איזה כיף לשמוע את תיאורית האישיות לפי פרוצדורת אכילת הקסטה (אני מדברת על הגלידה שתקועה בין שני ביסקוויטים שאני אוכלת לקיבת הקינוחים שלי כל יום בצהריים. נכון שהוניל יותר טעים?). (פרלי תעשי לי פוסט קסטה!!!!!!!!!!11). היא אפילו שכנעה אותי לעשות מנוי לסנימטק (בטוחה שאת לא מקבלת עמלות?) איזה כיף זה, נו.   

ובובה, אל תכעסי עלי, בבקשה, פשוט לא הצלחתי להתאפק. you know i'm the girl to kiss & tell.

~אייקון עם מבט כלבלבי שאין-לעמוד-בפניו בעיניים~

פתאום אני רואה איך אנחנו מתנהגים בבית, בצהריים ובשיחות, כולם מתערבים אחד לשני בחיים, ממש משפחה, בחיי. כזה כיף.

אבא ואמא מתווכחים על משהו דבילי בארוחת צהריים, אחי1 צועק להם, "אתם מתנהגים כמו זוג נשוי!", ואז משעשע אותנו בסיפורי קורס קציצים. סבתא מביאה לי ספרים, היא הפסיקה את ההרגל הקודם שלה, להביא לי דברים טובים (עירית לינור, היגל, שנורא שמחתי לקבל ומעלה אבק כבר שנה, אני כזו אינטלקטואלית וואנבי) וחזרה להביא לי את מה שהיא היתה רוצה לקרוא (משהו על הדרך אל האושר. שלי עוברת דרך הפתק החלפה. והפעם, ספרי קריאה, לזה יש לי סבלנות ברכבת). אני אומרת לאבאלה מה לעשות עם החיים שלו (ואני ממש טובה בזה). בשיחות פרטיות, אמאלה לא מצפה ממני לנכדים יותר משאני רוצה ילדים כרגע, וזה מאוד מרגיע. אחי1 אומר לי מה לעשות עם החיים שלי (והוא לא רע בזה), וגם מקבל קטעי קריאה נבחרים מהבלוג. (סיפרתי לכם שסיפרתי לו? אז הנה אני מספרת).

אני רואה סרט בוידאו, לסתימת עוד חור בהשכלה.

אחרי הרכבת, אני בבית, כמה דברים לארגן, כמה שיחות עם חברים (שולחת ידיד להכיר את אחי1, כי בטח יש לו המון זמן פנוי בקורס קציצים). אני הולכת לישון באחת (מי צריכה להיות ברחובות ב-9?). 5 דקות אחר כך, מצלצל הטלפון, דני.

אאאאהההההההההה!!!!!!!!!!111111

חשבתי עליך, אני אומרת לו.

הוא מנסה לדלות ממני את הלילהלבן שהבטחתי לו. אבל אני קמה מוקדם! אני מבטיח לך שבשבוע הבא אני לא אציק לך בכלל. (אני יודעת. וגם בזה שאחריו. וזה שאחריו. ואפשר להמשיך באינדוקציה.)

אבל אני קמה מוקדם! אז אל תקומי מוקדם! אבל אני קמה מוקדם!

בסוף התפשרנו על היום.

אולי. אם זה יסתדר לנו.