באיחור קל של שבועיים שלושה, או שנה, תלוי איך מסתכלים על זה - הריהו לפניכם.

דמיינו לכם אותי, בערך שנה אחת אחורה. מן סמסטר כזה, שנועד לסגור את רוב התואר שלי. בערך 30 נקודות אקדמיות (בסמסטר "נורמלי", לשם השוואה, יש בערך 20). בין השאר, היו לי 2 פרוייקטים והצגה לביים. [וברור לכם שסיימתי אותו עם הממוצע הכי גבוה שהיה לי עד אז, נכון?]

מתחילת הטכניון כולם התלוננו סביבי, שהם שם מהבוקר עד הלילה ואין להם חיים, ואני לא כל כך הבנתי על מה הם מדברים. עכשיו הבנתי יופי, הכל עניין של מינונים. אז קיצצתי את רוב היציאות באמצע השבוע, את רוב הפלירטוטים (ורוב חיי המין), והחלטתי לנסות גישה חדשנית, שטרם נבדקה: ללמוד. את הדירה, לא ראיתי הרבה בסמסטר ההוא.

אז לילה אחד, בסביבות 11 או 12, מתקשר אלי הג'ינג'י, אם בא לי לשבת לשתות משהו (וזו שעה מוקדמת, יחסית, בשבילו. זה אחד הדברים שאני אוהבת בו נורא). הייתי עדיין בטכניון ובדיוק הפסקתי לעבוד על המצגת של מחרת בבוקר, שהיתה כמעט לחלוטין מוכנה, זו ששקדתי עליה (וסתם על תרגילים) משך כמה ימים ארוכים כמו זה. כן, בטח, אני אומרת (מגיע לי, לשם שינוי, לא?), ובאה.

נראיתי כמו שנראית מישהי שישבה בחוות מחשבים כל היום, ולא השקיעה בעצמה בטירוף גם בבוקר, כי ממילא היא לא תפגוש אף אחד מעניין בטכניון, וגם אם כן, לא ממש אכפת לה.

עם הג'ינג'י ישב עוד מישהו. שלום שלום. "אני דני, איך קוראים לך?" הוא שואל. "קצה." "ולמה קוראים לך ככה?" "כי זה השם הכי יפה בעולם", אני עונה. "לבחורה הכי יפה בעולם", הוא לא מתבלבל. יש משהו מקסים לחלוטין בחנופה שקופה כזו, לבחורה שפגשת בזה הרגע, ושאתה הולך לשבת איתה ועם חבר בהמשך הערב. צריך לא מעט בטחון עצמי בשביל זה. (וגם את הנטיה המבורכת לפלרטט עם כל העולם.) חוץ מזה, באותה תקופה, באותו רגע, זה נשמע לי אפילו יותר טוב.

אני זוכרת שדני היה שרוט ברמות שאני לא רואה כל יום, וגם לא כל חודש. ומצחיק. ועושה תואר בארה"ב, בביקור מולדת. אני זוכרת שאני הייתי עייפה קצת, ושתיתי קצת, לא יותר מדי, כדי לנהוג אחר כך הביתה.

ואין לי הסבר לזה כרגע, אבל באיזשהו שלב התחלתי לדקלם,

כִּי סָעַרְתְּ עָלַי, לָנֶצַח אֲנַגְנֵךְ.

שָׁוְא חוֹמָה אָצּוּר לָךְ, שָׁוְא אַצִּיב דְּלָתַיִים!

תְּשׁוּקָתִי אֵלַיִיךְ וְאֵלֵי גַנֵּךְ

וְאֵלֵי גּוּפִי סְחַרְחַר, אוֹבֵד יָדַיִם!

מה אמרת? שאל דני.

לַסְּפָרִים רַק אַתְּ הַחֵטְא וְהַשּׁוֹפֶטֶת

פִּתְאֹמִית לָעַד! עֵינֵי בָּךְ הַלוּמוֹת,

עֵת בִּרְחוֹב לוֹחֵם, שׁוֹתֶת שְׁקִיעוֹת שֶׁל פֶּטֶל,

תְּאַלְּמִי אוֹתִי לַאָלֻמּוֹת .

אַל תִּתְחַנְּנִי אֶל הַנְּסוֹגִים מִגֶּשֶׁת.

לְבַדִּי אֶהְיֶה בְּאַרְצוֹתַיִיך הֵלֶךְ.

תְּפִלָּתִי דָּבָר אֵינֶנָּהּ מְבַקֶּשֶׁת

תְּפִלָּתִי אַחַת וְהִיא אוֹמֶרֶת - הֵא לָךְ!

את תוכלי לחזור על זה?

עַד קַצְוֵי הָעֶצֶב, עַד עֵינוֹת הַלַּיִל

בִּרְחוֹבוֹת בַּרְזֶל, רֵיקִים וַאֲרֻכִּים

אֱלוֹהַיי צִוַּנִּי שֵׂאת לְעוֹלָלַיִיךְ,

מֵעָנְיִי הָרַב, שְׁקֵדִים וְצִמּוּקִים.

טוֹב שֶׁאֶת לִבֵּנוּ עוֹד יָדֵךְ לוכֶדֶת,
אַל תְּרַחֲמִיהו בְּעָיְפו לָרוּץ,
אַל תַּנִיחִי לוׁ שֶיַאֲפִיל כְּחֶדֶר,
בְּלִי הַכּוֹכָבִים שֶׁנִּשְׁאֲרו בַּחוּץ.

שָׁם לוֹהֵט יָרֵחַ כִּנְשִׁיקַת טַבַּחַת,
שָׁם רָקִיע לַח אֶת שִׁיעוּלוׁ מַרְעִים,
שָׁם שִׁקְמָה תַפִיל עָנָף לִי כְמִטְפַּחַת
וַאֲנִי
אֶקֹּד לָהּ
וְאָרִים.

וַאֲנִי יוֹדֵע כִּי לְקוֹל הַתֹּף,
בְּעָרֵי מִסְחָר חֵרְשוֹת וְכוֹאֲבוֹת,
יוֹם אֶחָד אֶפּוֹל עוֹד פְּצוּעַ רֹאש לִקְטֹף
אֶת חִיוכֵנוּ זֶה, מִבֵּין הַמֶּרְכָּבוֹת.

[ותודה לאוטומי על הגירסא המנוקדת. אלתרמן, כוכבים בחוץ, "פגישה לאין קץ"].

[יש לי חברה שיודעת את הג'ברווקי בעל פה, וחצי מיונה וולך, ומפחיד לדבר לידה. אז אני יודעת מה אני שווה. ספרותית עאלק. מכירה שיר וחצי של אלתרמן באמת, ומצטטת אותם כדי להשויץ.]

זה תמיד הזוי, לצטט שירים בפאבים. אני צריכה לעשות את זה לעתים יותר קרובות.

אחרי שהג'ינג'י לא הצליח להוציא לדני עשן מהאוזניים (אל תשאלו), הוא הלך הביתה והשאיר אותנו לבד. (אוי, הצילו! אני לבד עם בחור זר בפאב. אתם יכולים לנחש מה קורה?)

דני היה מקסים, דיברנו באופן זורם לחלוטין, עד שזרקו אותנו משם כי רצו לסגור.

הוא הציע שנלך אלי לעשן משהו.

מפתה.

מאוד מפתה.

קצה הישנה, קצה של לפני הקיץ, לפני ויפסנה, לפני הסמסטר הזה, אולי היתה מסכימה. קצה חסרת האחריות, שיודעת לבלות בלי סוף ובלי הפסקה, שכל שבוע יוצאת עם בחור אחר (אחד לפחות). אבל אני הייתי קצה של אחרי ויפסנה, קצה האחראית, המיושבת, קצה שעושה מה שצריך, שאין לה קוצים בישבן, קצה שיודעת להגיד לא, קצה שקל לה לוותר על זה, והכי הרבה, קצה שיש לה פרזנטציה מחר בבוקר, והיא רוצה לישון לפני זה, כי זה חשוב לה.

הסעתי אותו לג'ינג'י (אוח, הימים הטובים ההם, ימי האוטו. אני מתגעגעת. לא שיש לי עכשיו כסף לאוטו, או חניה בשבילו, אבל, אוטו!!!1 טוב די). הוא נתן לי נשיקה על הלחי ואמר שאבוא לבקר אותו אם אני מגיעה לארה"ב. למחרת הוא נסע לתל אביב ויום-יומיים אחר כך חזר לאמריקה. ואני, אני עשיתי פרזנטציה.

נחשו מי שוב בביקור מולדת.