אביב מחליט ללמד אותי לעשן:

כמה זמן את מעשנת? באמת?! תקשיבי, זה מביך. אל תעשני ליד אנשים בינתיים.

המקום: ליד כיכרבין.

הדמויות: ג'ינג'י, רוסי עם אקורדיון וכובע, קצה.

כשהגעתי, הג'ינג'י התקשר לחבר של הרוסי, והוא ניגן לו בפלאפון שיר יומולדת.

הג'ינג'י לא בדיוק שרוט, אבל בהחלט לא שגרתי.

יום שישי, השעות הקריטיות, האיזור הקריטי של תל אביב, אין מצב לשבת בפאב, בטח לא על הבאר. כבר יותר פשוט למצוא חניה.

פגשתי איזה מאהב לשעות הפנאי שלי, סמי, דיברנו על זה שזה רק סקס, ואז עשינו את הדבר ההגיוני היחיד, דילגנו על הסקס, והתכרבלנו.

אם מישהו היה מודאג בגלל זה, וגם אם לא,

אז הרי כמה מהזמן האחרון:

1. משהו שלא עשיתי שנים: ברגע של שטות, עליתי על המשקל בחדר כושר. 52.35. כלומר, אם מנקים את הנעליים, הגומיה בשיער והסתימות בשיניים, אני עדיין 51 וחצי לפחות. ומעולם, אבל מעולם, לא עברתי קודם את מחסום ה-50.

ממחר דיאטה.

(שריטות זה עסק מסוכן, ראו הוזהרתם.)

[נא לא לזרוק עלי עגבניות, זה אינטרנט, אין לכם סיכוי לפגוע. ובכלל, זה לא כאילו המשקל עודף הלך לחזה שלי.]

2. ידעתי שאני בפאב באמצע רחובות (בעיצוב בורדל מזעזע, אגב) כשהתחשק לי לרקוד, אז קמתי ורקדתי, וכ-ו-ל-ם הסתכלו עלי כאילו נפלתי ממאדים. סוטים. וזה בלי שהתפשטתי, ובלי שרקדתי על השולחן.

(וכאן המקום לומר, זה לא ממש נחשב, נסו לרקוד על השולחן, לבד, באמצע פאב טכניוני, בערב רגיל רבע ריק באמצע השבוע, ושארבעה חודשים אחר כך הבארמנית תזהה אתכם בגלל זה. כך שעוד יש לי לאן לשאוף, אבל אני בכיוון. בתל אביב, לעומת זאת, זה לא היה מזיז לאף אחד).

3. עניין הסרטים באולמות הרצאה באמצע הלילה, יטופל בקרוב.

דני שב לחו"ל, אבל זה כבר יהיה פוסט נפרד.

קריאה נרגשת לעזרה, תמורת טובות הנאה:

איש נפלא שמסיע אותי לעתים, רוצה להתקין דיבורית לרכב. (איזה רכב? לבן. לא זוכרת. אני אישה, כמאמר הפיקציה. אבל אני יכולה לברר). הוא רוצה להתקין אותה ליד הכריות אויר, והשאלה, אם תהיה תאונה והכרית אויר תפתח, איך היא תפתח? למעלה? למטה? לצדדים? האם הדיבורית עלולה לעוף לפנים? איפה מבררים דבר כזה? מכירים משהו באינטרנט?

אז אם יש בקהל מישהו שיודע במקרה, אני מציעה, כאמור, טובות הנאה.

(לינק. מה חשבתם?)

[עדכון, 22:50: טוב, לא רלוונטי, מצאנו לו מקום לדיבורית. ותודה.]

קצה

[מהקיוביק]