תכננתי פוסט מתלהם, שיהדוף אחורה את הטענה המגוכחת כאילו שוקולד לבן הוא לא שוקולד כי אין בו קקאו [טענה שהתחילה בתגובות כאן והמשיכה בתגובות כאן]. תכננתי להשתמש בהגחכות של אידאות אפלטוניות, בנומינליזם, בטענה שחפץ נמדד לפי השימוש ולא לפי ההגדרה, והרי משתמשים בו כשוקולד לכל דבר, והוא גם נראה ככה, נטעם ככה, ונכתב ככה. שהגדרות משתנות, שמלים מתגלגלות* ממשמעות אחת לאחרת, להביא דוגמאות. לצטט את המשפט, אם זה הולך כמו ברווז ויש לזה טעם של ברווז, (אז זה בטח טבעול). שלא לומר, להאשים את האופוזיציה בגזענות (נגד לבנים, ממש כמו בכדורסל). להשתלח בה עד שאיש לא יעז להתווכח איתי. ואז אולי לכתוב את הצד השני, סתם בשביל הכיף.

אבל, איכשהו, ואל תשאלו אותי למה, עשיתי מעשה שלא יעשה, וקראתי את מה שכתוב על העטיפה.**

ושם כתוב, כלל מוצקי קקאו בשוקולד, 29% מינימום.

אה, אופס! אז כן יש בזה קקאו.

 נה נה נה נה נה!

[כאן אין תמונה, כי עדיין לא קניתי מצלמה דיגיטלית, אבל כבר יש לי איזה מושג מה אני רוצה, ובטח תוך חצי שנה, ככה, אני אטרח גם לעשות עם זה משהו]

ואל תגידו לי עכשיו שזה לא שוקולד לבן אמיתי. זה שוקולד, כי ככה כתוב על העטיפה, כי יש לזה טעם של שוקולד, ויש בזה גם קקאו, אם אתם קטנוניים. זה לבן, כי אני לא עיוורת צבעים. וזה עם עוגיות, כי ככה זה הכי טעים.

אני מקווה מאוד שסוף סוף סיימנו עם הסוגיה הזו, וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו, ויכתבו על הלפטופים שלהם בשלווה, ויאכלו שוקולד לבן עם עוגיות, או מריר, כדי שלא יגמרו לי את כל הגוד סטף.

אמן.

* ותשאלו את האקדמיה שמשחיטה את השפה העברית ומקבעת כל שיבוש לשוני אפשרי, אבל עדיין לא ביטלה את הגיחוך הכי גדול, מין המספר.

** אני מכירה יותר מדי מהנדסי מזון, והגעתי למסקנה שזה ממש לא בריא לדעת שמה שאתה אוכל הוא ממש לא בריא. אני עלולה למות מאנורקסיה ככה.