כוסאמא של הויפסנה הזו!!!!!1111111

כבר כמעט שבועיים אני יושבת בבית ולא עושה עם עצמי הרבה. בהתחלה רציתי להסגר על עצמי ולנחות לרגע, ואחר כך הסתגלתי אבל פיתחתי אדישות טוטאלית לעולם. בניגוד לזמנים אחרים, לא הזיז לי שאני לא עושה כלום. חיי הרשת שלי התנהלו על מי מנוחות, בלי לחץ מיותר. פה ושם יצאתי מהבית, קצת קניות (טוב, הרבה, יחסית לעצמי), קצת בילויים, מסיבת פורים הכי טובה בעיר, גיחה לפארק הירקון, פגישות עם חברה טובה וכד'. פה ושם הייתי במכון, אבל ב'מת מעט. פה ושם בהיתי בקירות, באושר או סתם מתוך שעמום. רוב הזמן בקושי אכלתי. קראתי שוב משו של עירית לינור, כי לא היתה לי סבלנות לשומדבר אחר (ואם יש משהו הרבה יותר ממכר מישרא, הרי שזו עירית לינור). פה ושם סיגריה (כן כן, חזרתי בשמחה, אבל עדיין לא באותו מינון). רוב הזמן הרגשתי נפלא. חלק מהזמן התחשק לי למות, מצידי בעינויים. רציתי משהו לעשות כשאני קמה בבוקר.

איצטרובל צדק.

כוס אמא של הויפסנה הזו, כמעט כל הדברים הטובים בחיים שלי, הגיעו כי הייתי יוזמתית.

אני מכריזה בזו על מתקפת הנגד! לא מעניין אותי אם זו תחושה שתחלוף, אני רוצה להנות, לסבול, לקטול את עצמי כשצריך, והעיקר, להזיז ת'תחת! יש לי כביסה לעשות דחוף (נגמרו לי הגרביים), יש לי קורות חיים לשפצר ולהפיץ, יש לי כמה חובות לסגור בארץ הזו. החיים הם לא רק מסיבות! אני לא אגרר להגיד שיש להם משמעות*, אבל, אבל, היר אי קאמ!

* אני הרי משתדלת להאמין שאנחנו בכלל לא קיימים. אמנם לרוב בלי הצלחה, אבל הי, תנו לי זמן.

שמשון ויובב, אם מישו מתעניין בהמשך לפוסט הזה, הרוויחו עכשיו לא רע בכלל בגיחונת קצרה.

בונוס - חידת רשת מאגניבה!

שטריגו המליץ עליה. החידה כאן. תזהרו, זה ממכר נורא נורא!!!!!1

[קצה

מטריאליסטית

עם ניצוץ בעיניים]