אני יוצאת עם אותו בחור כבר שבוע.

זה לא מפני שאני לא מדברת איתו ולא פוגשת אותו.

זה מפני שהוא עדיין לא הצליח לעצבן אותי, או לשעמם אותי, או להראות לי דביל, וזה קשה, כי כידוע אני סנובית גועלית וקצרת סבלנות.

וגם אני איכשהו עדיין לא נמאסתי עליו.

משום מה הוא מוצא חן בעיני.

והוא מראה סימנים שאני מוצאת חן בעיניו.

יש לי כמה טיוטות של פוסטים עליו, הן כולן רומנטיות להחריד ומעוררות בי צורך עז בשקיות הקאה.

קשה לי, פסיכולוגית, לשחרר אותן לחלל הרשת.

המצב הזה עלול להמשך כל פרק זמן בין יום, שבועיים וחצי שנה. (אני לא מאמינה ברצינות שקיימות מערכות יחסים שנמשכות יותר מחצי שנה. אני חושבת שזה לא פיסיקלי. מעולם לא היתה לי אחת כזו, חוץ מפעם אחת, שזה נמשך שנה ורבע, אבל זה לא היה רציני.) עד אז אני אאלץ כנראה להדיר רגלי מסצינת הדייטינג החביבה על כולם, ולמצוא לעצמי משו אחר לכתוב עליו.

[אז אם, נניח, התגלגלתם לבלוג הזה פעם ראשונה בטעות, ואתם כאן כדי לחפש סקס, {לא שנתקלתי אי פעם באנשים כאלה, אבל, סיפרו לי, ואולי הם קיימים ולא סתם מדע בדיוני} עכשיו זה ממש לא זמן טוב.]

אני מבקשת לא להגיד לי בתגובות כמה אתם נורא שמחים בשבילי וזה וזה, אני באמת לא בטוחה כמה זמן זה יחזיק מעמד, מצידי ומצידו, אנחנו מדברים כאן רק על שבוע, ובכלל כל הסיפור נורא מבלבל אותי. כשחושבים על זה, הכי הגיוני שאני אמאס עליו תוך כמה ימים, כי אני מתנהגת בצורה מזעזעת לחלוטין, אז לא צריך לדאוג יותר מדי.

[קצה

דביקה ורומנטית

בהכחשה]