לפני כמה ימים, היתה לי ולאביב את השיחה החודשית שלנו. אני ניסיתי לומר לו משו נחמד, והוא צרח עלי שהוא גבר והוא לא בנוי לדברים האלה, ושאני אשתוק. אחר כך הוא סיפר לי סיפור נורא, נורא מצחיק על איזו בחורה, סיפור שאם הוא היה פוסט היו מייד מתווספים לו 5 מנויים עליו, ואני נורא התאפקתי לא לספר לו על הבלוגים, כי מה אני צריכה אקס שיסתובב לי כאן בין הרגליים, ועוד את אביב.

כמובן שאביב היה יכול להיות בלוגר מושלם, כי הוא כותב נורא יפה, מצחיק בהיסטריה, אינטיליגנטי, רגיש, אכזרי, שרוט בשכל, ומתחיל עם כל דבר שזז. (אה, כן, הוא גם חתיך.) תוך חודש גג הוא היה מתחיל לסנן את כל הבחורות שהיו מתנפלות עליו.

כמובן ש, אם הייתי מציעה לו דבר כזה, הוא היה צוחק עלי נורא, ואפילו לא טורח לקרוא את הבלוג שלי, כי אני כותבת יותר מדי, ואין כאן בכלל תיאורי סקס.

אתמול בלילה, לא הצלחתי לראות את דף הבלוג שלי. (אם גם לכם זה קורה, אנא הגידו, זה משגע לי ת'שכל). מרוב יאוש, ערכתי את הקורות חיים שלי (מחקתי שני משפטים והוספתי אחד), ושלחתי אותם לבנדוד שלי, שביקש ממני לעשות את זה כבר לפני שבועיים. אחר כך, כשנמאס לי להגיב לבלוגים של אנשים אחרים, התייאשתי שוב והתחלתי לכתוב סקירה על שרתי דוא"ל, כי באמת בדקתי את כולם, ואז חשבתי שאולי אני אשלח אותה לעיתון, אמיתי כזה, מנייר, כי נועם אמר שאם אני רוצה לכתוב אני צריכה איזה נושא, וחשבתי שאולי טור אינטרנט. בסוף הבלוג שלי נהיה זמין סוף סוף, ומאז הכל בסדר.

אני חושבת שאם אני נפגשת עם בלוגרים, או בלוגרים למחצה, וסתם יושבת ומדברת איתם באוירה נינוחה כזו באיזה פאב קטן, וכיף לנו, ויש לנו שיחה מעניינת, ולא קורה שום דבר מעבר לזה, וגם אין שום רמזים, ואחר כך אני הולכת לישון עם מישהו אחר, שלא מסתובב בכלל בישראבלוג והוא אפילו טכנופוב, אני כנראה ממש סוטה.

(הוא הבטיח לי שהוא גראמפי בבוקר, ושהוא יקלל אותי, ויהיה מגעיל נורא, ולא עשה את זה בכלל. איזה שקרן.)

אם יש משו נורא מוצלח בפוסט הזה של שלומית, חוץ מהפוסט עצמו כמובן, זה שהצלחתי פעם אחת להבין משו מפוסט של דודה מלכה, שבדרך כלל כותבת תיאורים מילוליים יפהפיים, מלאים הגיגים מבוזרים ורמזי עובדות, ואני, אני מכורה לעלילות ולפואנטות ספציפיות כאלה, אני בכלל לא קוראת אותה. ( סקופ!!!!!!!11)

(אילו הייתי נמצאת באיזשהו מעגל חברתי של הדודה, והיא היתה טיפוסה קצת אחרת, יש אולי איזה סיכוי שהיא היתה טורחת להעלב מדבר כזה, והיינו רבות בביטצ'יות קרה על סט של איזה סרט. בעוד עשרים שנה מישו היה מסריט משהו על הימים הראשונים של הבלוגים, ואיזו שחקנית שלא דומה לי בכלל היתה נמצאת שם רק כדי להגיד איזה משפט מעליב לשחקנית שלה על סט של סרט בתוך סרט. אבל כיוון שזה לא ככה, ואפילו במריבת רשת אני חננה מדי כדי להשתתף, אני יכולה ממש לכתוב מה שבא לי, ולא יקרה כלום.  החיים נורא קשים.)

אני לא מכורה לבלוגים בכלל. אני יכולה להפסיק מתי שאני רוצה! באמת!