נורא מגניב ושנון, גם אם טרנדי למדי, בנושא, מגיבי נאצה בישרא, לאן?

(עיקרו, שמגיבי נאצה הם לא מה שהיה פעם, הם לא מסוגלים אפילו להעלות טיעון, ("את ממש מפגרת" זה לא טיעון), ואם כבר, הוא לא טוב (כמו הללא שם שניסיתי להתווכח איתו אצל שלומית לא מזמן על העומוברסיטה, אבל התעייפתי באמצע). גם להעליב ממש הם לא יודעים, כי הם מתפרצים לדלת פתוחה, כמו ההוא שקרא לי חננה, ואפילו לא ברור אם שווה לבזבז עליהם דאחקות טובות. בין לבין היו כמה קטילות מרומזות לכל מיני פסדו-אושיות בישרא, אבל החלטתי שיהיה משעמם מדי לריב איתן, כי הם לא יודעים להעלות אפילו טיעוני נגד כמו שצריך, וכל עוד אני עצלנית מכדי ללמד כאן רטוריקה בהתכתבות, מוטב לי לשתוק ולהתרפק על מגיב העבר שלי, עוץ לי גוץ לי והספנתעיר, [היה גם את ההוא שהתחזה לדרקון המרק, ולאוטומי, קטעים איתו, הרי הדרקון בחיים לא יגיד משו כל כך עמוק, זה יהרוס לו את התדמית], למרות שבסך הכל גם אותו כנראה הבאתי מהבית, את חתימת האישיות הזו קשה לי לפספס, אז הוא לא מגיב נאצה אמיתי.)

אז כל זה, כאמור, לא היום.

הבנתי שאני בסך הכל משועממת נורא, ומסכנה, כי אני יושבת בבית כל היום, מובטלת, ואני גם רווקה ממורמרת, אפילו חבר אין לי, וזה אפילו לא מטריד אותי, מרוב שאני אדישה ולוזרית וואנאבי (כי גם בתור לוזרית אנ'לא משו). עצרתי את עצמי כשהתחשק לי להתקשר לנועם, כי באמת אין בזה טעם ואני לא יודעת אם לי מתחשק לדבר איתו, או שסתם משעמם לי, כאמור. אחר כך ריחמתי על עצמי עוד קצת, קראתי בלוגים אבל לא היה לי כוח להגיב, ואם הייתי יודעת מה התסמינים של דיכאון, הייתי מנסה לספור אותם. למזלי אני לא. ואז זרקתי את עצמי בבעיטה מן הבית אל ספרית הוידאו הקרובה לביתי, בדרך הרגשתי את חוסר הטעם הזה, הכל הבל ורעות רוח, מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש וכל זה, לא התחשק לי לאכול, אבל הייתי קצת רעבה, לא התחשק לי מין, לא התחשקה לי אהבה, לא התחשק לי אלכוהול או סמים או אפילו סיגריות. עשיתי מנוי לכמה סרטים, מתוך תקווה כנה שאני ממש אשתמש בו, ואז לקחתי הביתה את החוש השישי, כי אף פעם לא ראיתי אותו. (תורידו את ההבעה המזועזעת הזו מהפרצוף שלכם, אני רואה אתכם!) השתלטתי על הסלון, הכרחתי את שמשון ויובב להפעיל את הדיוידי, ראינו את הסרט והיה יופי טופי. אני מאוד מרוצה, עכשיו אני יכולה לומר שסתמתי עוד חור בהשכלה, מזל שנשארו עוד המון, וכל הזמן נוצרים עוד. למען האמת, יש לי בעיקר חורים. הבעיה היחידה היא שעכשיו שוב נשאר לי עוד המון זמן, ולא בא לי לגלוש באינטרנט, אולי אני אצא לי לאיזה פאב אפלולי ואנסה לשתות, או משו, לבד, עם עצמי, כי אין לי חברים, וגם אם יש לי, אין לי כוח להתקשר אליהם. יהיה משעמם, אף אחד לא יתחיל איתי, כי אני משדרת "אל תתעסקו איתי", ואם בטעות מישהו יתחיל איתי, הוא יהיה משעמם, ולא מסוגל לנסח אפילו משפט פתיחה כמו שצריך, וחוץ מזה, כאמור, אפילו מין לא מתחשק לי.

מצד שני, אולי אני אלך לישון וזהו, מחר יהיה יום חדש וכל זה, והוא כנראה יגיע בין אם אני אשתכר היום ובין אם לא, למרות שאף פעם אסור לאבד את התקווה.