| |
תודה ולהתראות |
| 4/2005
 פוסט
אני בעיקר מבולבלת. מאוד מבולבלת.
אני לא עושה שום דבר מיוחד ויש לי הרבה זמן פנוי.
אני לא יודעת מה אני רוצה לעשות, ולא אכפת לי אם אני יושבת בבית, מעשנת ובוהה בטלויזיה (כבויה או דלוקה, זה די דומה), יוצאת לבלות, הולכת לים, או מה. לא אכפת לי מה אני אעשה כשאני אהיה גדולה, לא מבחינה מקצועית ולא מבחינה אישית ולא בכלל. זה לא נראה לי כאילו זה באמת משנה.
לא אכפת לי אם בסוף החודש אני אעבוד או אהיה במינוס. זה לא נראה לי כאילו זה באמת משנה.
אני משתדלת להפעיל את עצמי. עכשיו אוכלים. עכשיו שותים. עכשיו רוקדים. עכשיו רואים סרט. עכשיו מעשנים. עכשיו כותבים. עכשיו מזדיינים. הכל אותו דבר.
כל מיני אנשים אומרים לי שאני נשמעת דווקא ממש בסדר, ושאני יודעת בדיוק מה אני רוצה.
אני מניחה שזה מפני שאני מדברת בבטחון ויש לי כושר ביטוי.
רוב הזמן אני די מאושרת, ואני לא כותבת על זה, אולי כי אני נורא משתדלת לכתוב רק דברים רעים, או בעיקר דברים רעים. (אז, אם פגשתם אותי בזמן האחרון והיה לנו נורא כיף, ולא כתבתי על זה, נא לא להעלב. תודה.)
במקום זה אני כותבת לפעמים פוסטים עצובים כשקצת רע לי, ואז אני חוסמת אותם לתגובות, כי אין לי כוח לזה, ושעתיים אחר כך אני בסבבה עם הכל, אבל בבלוג לא רואים את זה.
(ניוז פלאש: יש הבדל בין הבלוג למציאות! אני יודעת שזה מזעזע, אבל תעכלו לאט לאט.)
כשבאמת רע לי אני לא כותבת בכלל, ואין לי כוח לבלוגים.
חוץ מזה אין לי שום דבר מעניין באמת להגיד כרגע (והאמת, נדמלי שגם את זה כבר אמרתי וטחנתי מכל הכיוונים), חוץ מפוסט שלא קשור אלי שאני כותבת כרגע, אבל הוא ארוך, ועוד כמה רכילויות על שמשון ויובב, כי הם באמת מצחיקים.
אבל לא היום.
אני נוסעת לטייל.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
