כיוון שבשנה שעברה תיארתי את הסדר של לפני שנתיים, וכיוון שאצלי ליל הסדר הוא אירוע חביב ומשעשע, אני אתאר כאן את הסדר של שנה שעברה.

הם כולם מאוד דומים ובכל זאת יש הבדלים קלים פה ושם.

שוב היינו אצל הדודים שלי.

שוב עשינו תחרות שתיה. [לפני כן היו כמה אנשים שתדלקו את עצמם בחומרים אחרים, ליתר בטחון.]

אני חושבת ששתיתי 9 כוסות, אבל אני לא בטוחה, כי התבלבלתי בספירה באמצע. (חוצמזה, כולם יודעים שמהנדסים לא יודעים לספור.)

זכרון מוזר

כשכבר הייתי די שיכורה, סיננתי את עצמי פחות מהרגיל, ודיברתי על הזכרון האנושי, ועל איזה מאמר שקראתי פעם. (לרוב אני חושבת שלצטט מאמרים בנסיבות חברתיות, כשלא נמצאים לידי גיקים שעושים את זה בעצמם, זו פעולה שאסורה על פי אמנת ז'נבה.) זו סתם היתה שיחה כזו עם מי שישב לידי, אבל, איכשהו, הרבה אנשים מסביב השתתקו והתחילו להקשיב לי, גם מהקצה השני של השולחן, כאילו שזה, המ, מעניין עוד מישהו חוץ ממני. גונבה לראשי המחשבה, שאולי גם להגיד דברים חכמים מדי פעם זה לא כל כך נורא, אבל עד הבוקר היא עברה לי, וחזרתי לדבר שטויות כרגיל.

הקושיות

כדי להבין את הסוגיה הזו, יש צורך במוח מתמטי מן המעלה הראשונה. עם זאת, אנסה להסביר אותה בשפה שתובן גם להדיוטות.

את הקושיות צריכים לשאול הילדים לפי סדר גילם בסדר עולה. וכך, עלינו להכיר את

הנפשות הפועלות:

ילד בן 4 - הכי קטן. ["ראשון שולתתתתת!!!1"].

בן דוד צעיר - שני. בתיכון.

אחשלי2 - שלישי. בתיכון.

מנשה - רביעי. בצבא. בן דודי האהוב.

על הספסל, מחוץ לטווח הקושיות:

אחשלי - בצבא.

מוקי - בן דודי האהוב.

קצה - אני.

זוהר - בן דודי.

אסף - גם.

(יש טעם להמשיך?)

אה, כן, ארגנטינאים - אל תשאלו אותי איך, אבל היו שם כמה ארגנטינאים בני 18 עד 20 ומשו. הם נדחפו לנו, באופן עקרוני, לאמצע התור, אבל הם לא משפחה, אז אפשר לנדות אותם.

את הקושיה הראשונה שאל הילדון בן 4 שמסתובב אצלנו. הוא קם, עמד על הכסא, וצעק אותה כמו שלימדו אותו בגן. היינו נורא גאים בו, ואני מקווה נורא שבשנה שחלפה הוא למד לשיר טוב יותר.

ואז, במחטף, קם מוקי, מדלג על 4 אנשים (לפחות) בדרך, עלה על הכסא ושר את הקושיה השניה. (הוא קצת שרוט בשכל.) (כן מוקי, שוב אתה סלבריטי.)

כולם הסתכלו עליו במבט השמור למישהו שמתנהג כאילו הוא בערך 20 שנה צעיר יותר ממה שהוא.

ואז, דוד שלי, עורך הסדר המהולל, שאל את הבן-דוד הצעיר, מי אחרי מוקי, אתה?

"מה זאת אומרת? אני אחרי מוקי." אמרה מישהי, שבאמת נמצאת בדיוק אחריו בתור.

"בסדר, אבל בתנאי שתעלי על הכסא."

ואז, כמו שאפשר לנחש, עליתי על הכסא ושרתי את הקושיה השלישית. (הידד! היאח! כבר שנים לא שרתי קושיות! איזה כיף!!!!!!!!!!!!1 כן, כמעט נשפכתי מצחוק באמצע.)

אחר כך שר זוהר את הקושית האחרונה, וזה היה מפתיע, כי הוא לא נוטה להשתטות כמונו בדרך כלל. הוא תמיד היה הכבשה הלא שחורה של המשפחה.

בסוף, נדמלי ששוב עשינו שירה בציבור.

בטח קרו עוד דברים מצחיקים, ושכחתי. ככה זה. החיים נורא קשים.

מוסר השכל

אני לא מבינה למה כולם מתלוננים על ליל הסדר. חג שמח, אוכל ויין טוב לכולם!