התכוונתי לסוע ביום שלישי, אבל הצלחתי לבעוט בעצמי מהבית רק ברביעי. זרקתי כמה דברים לתיק, לקחתי אוטובוס, אחר כך חיכיתי שעה לטרמפ, ואז הגעתי.

גברים נדבקו אלי כמו שכבר מזמן לא ראיתי. קיץ, כנראה.

בערב הראשון פגשתי בחור אינטיליגנטי מאוד, שעשה סימנים של אישיות. תהיתי אם הוא מתעניין בי. הוא הסתובב איתי קצת ונראה ידידותי. דיברנו וזה היה מעניין. אחר כך הוא נתן לי מגבת (שכחתי) והלכנו להתקלח במקלחות המשותפות. אני לא נוטה לעשות מזה עניין, מצד שני, לבריכה אני לא הולכת. מצד שלישי, אני לא כזה בנאדם של בריכה. אחרי שיצאתי מהמקלחת נתקלתי בו שוב, והוא נתן לי נשיקת לילה טוב. הלכנו לישון ביחד.

בבוקר הוא נראה לי מתחמק. במהלך היום ניסיתי לדבר איתו, והוא ענה שהכל בסדר, באריכות מספקת, ולקח לי עוד כמה שעות להבין שזה עוד מקרה בו טפשי נורא להקשיב למה שגבר אומר, וצריך לשים לב רק להתנהגות שלו.

אז הפסקתי להתעלם אוטומטית מכל הבחורים שהתחילו איתי, והשתעשעתי לי פה ושם, כשהתחשק.

סוף סוף שמעתי את "תזכירי לי איך קוראים לך?" המפורסם, והייתי יכולה לסמן עוד וי בצ'ק-ליסט של השרלילה, אבל כיוון שאני עצלנית, והצ'ק-ליסט הזה ארוך מדי, ובכלל יש לי נטייה מוזרה לסטנדרטים לפעמים, אני מוותרת.

בערב האחרון ויתרתי באופן תמוה על האפשרות לישון בחדר של ממש (=אפשר לקום אחרי 9 בבוקר, מה שלא קורה באוהל, כי הוא נהיה סאונה), רק כי לא התחשק לי לישון עם הבחור שהיה בו, למרות שהזברתי לו 3 פעמים שאני רוצה רק לישון, והוא אמר שאין לו בעיה עם זה. (נזכרתי שיש אנשים שדווקא עשו מזה אחלה שיטה. אבל הם מעטים.)

שמתי לב גם, שלמרות שהדעה הרווחת היא שאני נראית בת 22, וגם זה בהגזמה, כל הבחורים שהתחילו איתי היו בני 30 ומעלה. אני חושבת שהם יותר מעניינים בגיל הזה, ויותר בטוחים בעצמם. כבר מתחיל להיות שם בנאדם. מצד שני, מתחת לגיל 20 הם נורא חמודים. רק בין לבין, יש איזה שלב ביניים קטסטרופלי, בו רובם חולים באיזה עודף בטחון עצמי שמחפה על חוסר בטחון עצמי ונסיון להוכיח לכל העולם כל מיני דברים לא ברורים. (כמוני?  מה פתאום! אני מושי-מושלמת!!!1)

סדנאות

טנטרה לא מעניין אפ'חד, זה רוחני מדי, נכון?

-

ראיתי שיש איזו שעה בשם "קריאה בקלפי זן טארוט", ואמרתי, למה לא, בטח יהיה מצחיק.

שמענו איזה הסבר על זה שהקלפים משקפים את ההווה ולא את העתיד, ואמורים לתת כלים לעבודה על עצמך, וכו'. אחר כך שמענו על הארקנות (לא הקשבתי) ובסוף היה אפשר לשאול שאלות, בקול רם, מול כולם, מי שרוצה.

שאלתי למה אני לא שלווה.

קיבלתי את the outsider וזה היה כמו סטירת לחי.

מישהי הציעה איזה פירוש בנאלי והיו לה כמה ניואנסים שעצבנו אותי. אחר כך מישהי אחרת אמרה, שאולי כמו שבתמונה הילד לא באמת בחוץ, כי השער לא נעול והוא פשוט לא שם לב, גם אני לא באמת לא שלווה, אלא סתם נדמלי.

בחוץ חשבתי עם עצמי שאני לא בדיוק אאוטסיידרית, אני פשוט לא רואה את עצמי בתור חלק מדברים, גם לא בתור חלק ממערכות יחסים, לא מישהי שמשפיעה על דברים, למרות שברור שאני כן. (הו, הערכה עצמית! איזה יופי!)

במקלחות שאל אותי מישהו, מה אני חושבת על הקלפים, ואמרתי שאני לא חושבת שמעניין אותי אם יש איזשהם כוחות קוסמיים, השאלה אם זה גורם לך לחשוב ועושה לך משהו, מקדם אותך. (מה ששוב מראה את החשיבות האמיתית של מקלחות משותפות: שום דבר.)

בבית חשבתי, שאני בעצם לא בטוחה שזה ענה לשאלה שלי, אבל נדמלי שזה לא חשוב.

אודרי המתוקה, במשמרת האחרונה* שלנו יחד, אחרי שדיברנו על הנושא האסור - מה אנחנו עושות בחוץ:

"שתי בוגרות טכניון מנקות שירותים במדבר! תגידי, זה נראה לך הגיוני?!"

*היינו הלפריות, שזה אומר, כניסה חינם וכאלה.

זו פעם ראשונה שאני באה לשם בלי שירית, אבל באמת לא היתה לי שום בעיה. אפילו תפסתי טיפה צבע, ולא נשרפתי, כי למי יש כוח לשבת בשמש, כשאפשר לשבת בסמוקינג טמפל כל היום, ויש שם יופי של צל?

עריכה: כדי לא לענות על זה בתגובות אלף פעם, לא, זה לא בומבמלה, זה פסטיבל זורבה, באשראם בשיטים.