התנצלות: בניגוד להרגלי, עלולה להיות פואנטה בסוף. עם הקוראים הסליחה.

"כאן יש חור, כאן יש חור, כאן יש סתימה שלא עשו אותה כמו שצריך," הוא הקיש עם המקל-מראה שלו על השיניים שלי, "כאן יש טיפול שורש שלא עשו אותו כמו שצריך, צריך לעשות אותו מחדש, כאן יש חור".

וככה נהרסה שאננות השיניים שלי באחת.

לא הייתי בביקורת, אה, שנה ומשהו בערך? נדמלי. אני תמיד שוכחת ביקורת, כמו כולם, והולכת רק כשכואב לי משהו. אז הרגשתי משהו מתחיל להציק, ישר אחרי הויפסנה. אני רוצה לציין שאחרי ויפסנה מרגישים כל פיפס בגוף, עם או בלי סיבה, כשאכלתי בשר הרגשתי את זה מתעכל לאט וכואב בבטן. (ולכן נשארתי צמחונית אחרי, אבל רק קצת, עד שההרגשות עברו. הגוף שלי צריך את הרעלים שלו. סיבות מוסריות אף פעם לא היו לי.)

בכל אופן, רופא שיניים טוב זה הכי חשוב, (טוב, בעצם אינסטלטור, אבל גם רופא שיניים) ואיש אחד נתן לי המלצה ממש טובה עליו (הייתי צריכה רופא תל אביבי). באמת הוא היה נורא נחמד וחייכני, ונראה די רציני, במיוחד כשהוא הסביר לי על כל מה שהולך לי בפה. זה היה מפחיד קצת, שכל זה קרה בשנה אחת. הוא עקר לי איזו שן בינה, כנראה זו שהכאיבה לי קלות מלכתחילה (עד שהגעתי, כבר לא הרגשתי כלום. ויפסנות הן חיות חמקניות וקשה לסמוך עליהן) ונתן לי 2 כדורים נגד כאבים. "תגידי לי איזה יותר טוב", הוא ביקש. קטעים איתו.

עוד בעיה היתה, החשבון. רק מלהסתכל על הדף הזה, שבו כתוב שהוא רוצה להחליף לי פה, נהיה לי חום, גם מהטיפולים וגם מהמחיר. שאלתי את עצמי אם באמת צריך את כל זה, לפעמים רופאים אוהבים לעקור שיניים כשלא חייבים, יש שם גם איזה כתר שלא נשמע משהו, אולי יש אלטרנטיבות, וכאלה.

הספקתי לבוא עוד פעם-פעמיים, ולעשות כמה סתימות.

הלכתי לבקר את י'. עליו אני סומכת עוד מאז שטיפל בי אחרי תאונת הרולר-בליידס האכזרית שלי, לפני עשר שנים, בעצם עוד לפניה. עד חיפה נסעתי בשבילו.

"המחירים כאן יקרים ב- 1000 שקל מהמחירון שלי", אמר ד"ר י', רופא השיניים החיפאי שלי, שמעולם לא התבייש לקחת כסף. "בוא נתחיל מהסוף", אמרתי, "אתה חושב שצריך את כל זה?"

"הצילומים האלה באיכות לא טובה", מתחמק י' (הבאתי לו אותם מתל אביב), "קשה לאבחן לפיהם. אפשר לפעמים לחשוב שיש חור, ואין, כי לא רואים טוב."

"מה אתה חושב שצריך?"

"תראי, מה שעשו לך, עשו לך. לגבי השאר... השן הזו כאן, היא שן נמוכה. היא שן קשה לכתר, וכתר גם מנמיך אותה עוד יותר. אין במה לתפוס, וכתר עוטף את השן מסביב. השן שלמה, אין בה סדקים או בעיות. במקרים כאלה, אני לפעמים מעדיף להשאיר את זה ככה."

"ומה עם העקירה שכתובה כאן?"

"תחכי עם זה. השן הזו קצת עקומה, אבל חוץ מזה אין שום בעיה איתה."

"מה עם הסתימה הזו?"

"יש כאן רק סדק קטנטן, הוא אפילו לא דלקתי. וזה משטח אחד, לא שניים כמו שכתוב כאן. כותבים שניים כי זה נשמע יותר..."

"אז אני לא צריכה כלום?"

"לא. את יכולה לשקול" (וכאן באו כמה דברים אחרים, לא קשורים לקודמים, נושאים ידועים בקשר לשיניים שלי.)

שתקתי רגע.

"אתה מכיר מישהו טוב בתל אביב?"

יצאתי משם ברגשות מעורבים. מצד אחד, שמחתי שחסכתי בריאות, כסף וזמן. מצד שני, הצטערתי שלא גיליתי את זה כמה סתימות מיותרות קודם (וגם קצת כסף. ואולי גם עקירה). חוץ מזה, נדמלי שמישהו קצת פגע באמון שלי ברופאים. זה מאוד הגיוני ששרלטנים יהיו דווקא האנשים שנראים הכי נחמדים, אמינים ומקצועיים, הם חייבים להיות. זו העבודה שלהם. אני פשוט מעדיפה שזה יהיה עוד סיפור בעיתון, ולא בתוך החיים שלי בבקשה. זה הכל. (מישהו ראה את הבועה שלי?)

ואם מישהו צריך רופא שיניים מצויין, קצת יקר, מאוד פדנט, עושה גימורים מצויינים ואמין, שתלויה תמונה על התקרה של הקליניקה שלו, בדיוק מעל כסא הטיפולים, דברו איתי. יש לי אחד בדיוק כזה. בחיפה.