יום ראשון: לא זוכרת.

יום שני: חצי ארוחה של מקדונלדס. (אני חולה על ג'אנק פוד. סו שוט מי.)

יום שלישי: לחמניה ושוקו. (ולקח לי כל היום לגמור את הלחמניה).

יום רביעי: בוקר: 2 בורקסים. קטנים. עם גבינה. (בעצם, את הבורקס השני הצלחתי לגמור רק בצהריים.) ערב: שליש לזניה בשרית (הכרחתי את עצמי לצאת עם שמשון וג' לאכול. היתה לי סחרחורת.)

יום חמישי: שאריות לזניה. פרוסת לחם עם גבינה צהובה ופלפל.

יום שישי: בוקר: פרוסת לחם עם דבש. צהריים: ביתקפה, רביולי עם רוטב וסלט. גמרתי בערך חצי מזה. (אני משתפרת).

זה הכל.

היום יש לי ארוחת צהריים משפחתית מורחבת.

אני אוהבת אוכל. במיוחד טעים.

אני מקווה שאני אצליח לאכול משו.

מרוב שהתרבות שלנו דוחפת מזון מיותר, אני אפילו לא יודעת אם אני מגזימה או לא, אבל אין לי תחושת רעב.

חבל, דווקא לא מזמן אביבוס מקסימוס (האמיץ) אמר לי שגדל לי החזה. לא ידעתי אם להאמין לו, עכשיו זה בטח עבר אז זה לא משנה.

עריכה: יש לי רגע של חוסר בטחון כזה כאן ואני די בטוחה שהפוסט הזה משעמם נורא. ועוד ואחרי שאמרתי בפוסט הקודם שאין חטא גדול מזה. אבל זה מטריד אותי, ובניגוד לדברים כמו, מה שהולך כרגע בדירה שלי, על זה הצלחתי לכתוב.