גם אני הייתי בשבוע הספר.

יש כמה דרכים לבחור ספר קריאה.

דרך אחת - לסמוך על המלצות של מישהו אחר. חבר, מוכר בחנות, מבקרי ספרות. הדרך הזו יעילה רק לספרים אותם הם מכירים, ובמידה שהטעם שלכם דומה. הטעם שלי די אקלקטי, ויש הרבה סופרים שאני אוהבת רק חלק מהדברים שלהם.

דרך שניה - לקרוא את מה שכתוב מאחור. זו דרך טפשית למדי, כיוון שלפחות בחצי מהמקרים מגלים שם את העלילה, לא עד הסוף אבל עד האמצע. ואז עד אמצע הספר אני יושבת ומחכה שיקרה מה שכתוב מאחור, כבר רואה את זה בא. בעיה שניה, שבכלל לא הסופר כתב את זה, כך שאולי זה כתוב יפה אבל הספר לא, או להיפך. ובעיה אחרונה, שמה שלא מגלה את העלילה, הוא בעיקר פרסומת. הרבה אנשים בוחרים ספר לפי הפרסומת, אבל אני לא.

אני בוחרת ספר לפי הספר.

אני פותחת את הספר באמצעו, במקום אקראי. אני קוראת קצת ורואה אם זה מעניין אותי. רואה איך הסגנון. רואה מה הגישה של הסופר. ואני יודעת להגיד על ספר, אוהבת/לא אוהבת. (ממש כמו בלוגים, במידה רבה. יו נואו.)

ככה קניתי לפעמים ספרים ששמעתי עליהם רק אחר כך, כמו W או זכרון הילדות של ז'ורז' פרק (שבועז לקח לי לפני 3 שנים וסירב להחזיר, אני באמת צריכה לחבוט בו עם משהו), כמו משפחתי וחיות אחרות של ג'ראלד דארל, ואני, אני בכלל לא אוהבת תיאורים, אבל הוא היה כל כך מקסים שלא התאפקתי.

בקטגוריה "חורים בהשכלה" נמצאים אצלי הרבה נושאים, רוב הנושאים בעולם, למעשה. מזמן השלמתי עם זה שאני לא מבינה הרבה בהרבה דברים, אבל שיטת אוהבת/לא אוהבת עובדת על רוב הדברים ממש טוב. זה כולל אוכל, יין, מוזיקה, אמנות, ספרות כבר אמרנו, בטח שכחתי משהו.

היום, כמובן, לא ניצלתי את השיטה כמעט בכלל. קניתי ספרים ששמעתי עליהם או לפי הנושא. ספר קריאה ממש קניתי אחד, של פיליפ ק. דיק, כי סוף סוף ראיתי אותו בעברית ולא התאפקתי. עוד ארבעה מחזות, כי אין לי מספיק (כולל ליל העשרים, ששני העותקים שהיו לי ממנו נגזלו על ידי אנשים רעים), ספר על ההסטוריה של המתמטיקה שמתמטיקאי כתב (סיימון סינג עצבן אותי, אין טיפת מתמטיקה בספרים שלו, רק רכילות), ביוגרפיה של קרל הגדול, וויטגנשטיין, כי אין לי שום דבר שלו וזה לא בסדר.

מה שבטח יקרה עכשיו, זה שאני אשים את כולם על המדף, ולא אקרא אותם, חוץ מהמד"ב, כי אני סתם מתלהבת.

ולדברים החשובים באמת:

נדנדות זה כיף נורא! אני אוהבת נדנדות. עם שרשראות ארוכות. נורא אוהבת.   

חג שבוע הספר שמח לכולם.