מאירועי אתמול:

הג'ינג'י חזר מדרומַמֶריקה ואני התנפלתי עליו בחיבוק ענק באמצע הטרמפיאדה של חורב. הוא הביא לי קופסא קטנה ובה מן גפרורים עם חתיכות בד. הוראות ההפעלה אומרות, שלפי האגדה, ילדים גואטמליים מספרים דאגה אחת לכל בובה (מסתבר שהגפרורים הם בובות, בסדר, אני לא בררנית), שמים מתחת לכרית והיא נעלמת בבוקר. מאוד שמחתי, כי זה בדיוק מה שהייתי צריכה באותו רגע (ואני מבטיחה לנסות את זה בפעם הקרובה בה יזדמן לי לישון לבד, ואני אזכור).

אחר כך השחתתי את הנוער (מסורת ארוכה ורבת חשיבות, נדמלי שסוקרטס התחיל בזה פעם ולכן הרעילו אותו, אבל אולי אני מתלבלבת). הנוער היה בן 20. לפי בסיס הקסדצימלי.* גיק מחשבים, כמובן. מהסוג שאומר שכל הידע שלו על גראס מגיע מערוץ 8, ומתכוון לזה. (וכשאני מתבוננת בו בפרצוף מזועזע ושואלת אם אכן כך הוא, הוא אומר, גם ככה כתוב לי "חנון" בגדול על המצח, את חייבת גם לשאול את זה בצורה ישירה?)

הצקתי לו. הוא היה מוצק טוב וזה היה נורא כיף.

הוא התלונן שחם, ואני אמרתי, היית צריך לעשות מה שאני עשיתי, ללבוש שמלה. אני לא חושב שזה היה מתאים לי, הוא אמר, אתה לא יכול לדעת עד שלא תנסה. את צודקת, הוא ענה.

הוא שתה בירה אחת. וזהו. הקפדתי לתת לו כמה שלוקים של וודקה רד בול.

נתתי לו כמה שאכטות מסיגריה. רגילה. גם את זה הוא לא ניסה אף פעם.

כשאכלתי לו את האוזן הוא אמר לי שהוא קצת בשוק, אבל הצליח לשתף פעולה באופן מרהיב עין. לא כל הבחורים דוחפים ידיים לכל מקום באמצע הופעה.

היום בבוקר נזכרתי איך ב"שירת הסירנה" עירית לינור אומרת שתמיד רצתה לעשות מחקר אקדמי בשאלה, כיצד ניתן לקבוע מראש מי יהיה זיון טוב, וחשבתי (שוב) כמה זה מוצדק.

דרך אגב, לא היה לו שיער ארוך והוא גם לא היה בלונדיני. מסתבר שאני יכולה לקשקש כאוות נפשי, טינאיליגנציה עדיין עושה לי את זה פי אלף מכל דבר אחר.

אה, כן, היתה הופעה.

עיצוב: אורנג', בצעד שיווקי תמוה, בחרו לסמן את המתחם שלהם בכתום ממש כמו ההם שחוסמים כבישים שכולם היו עסוקים בלשנוא ביומיים האחרונים. (זו לא בדיחה פוליטית. זה רק נדמה לכם.)

סלבס: מודי בר און נצפה לידינו.

זמנים: הכרטיסים היו לשמונה וחצי. התחיל קצת לפני 12. סולידי.

עמדנו די בהתחלה. היו שירים. רקדתי. השתוללתי. קפצתי. התלהבתי. רק כשזה נגמר הרגשתי איך כואבות לי הרגליים.

היום בבוקר דיברתי עם מוקי, והוא אמר שהוא שם לב שאני כבר לא כותבת ממש. אז החלטתי אולי בכל זאת להכניס הנה משהו ממה שקורה בחיים שלי. אתם יודעים, בלוג והכל.

* אני יודעת שיהיה מישהו שישאל. אז זה בסיס הקסדצימלי.