אני לא מבינה גדולה בהסטוריה של הפמיניזם. היא לא מופלה אצלי לעומת שום הסטוריה אחרת, ומורכבת לה בראשי בעיקר מכמה איים של עובדות מדוייקות בתוך ים של בערך. אין לי שאיפה גדולה לשנות את המצב הזה באופן מהותי, מפני שיש חורים גדולים יותר בהשכלה שלי שגם איתם אני חיה בשלום.

לגבי, פמיניזם הוא משהו שרוב החלק המהותי של המאבקים שלו, שעוסקים בחקיקה, בשוויון חוקי, בכסף, כבר מאחוריו, בעולם המערבי. ורוב החלק הנותר, הוא החלק של השינוי החברתי הנלווה, שינוי של הנורמות, וזה תהליך, והעיקר בו, הוא מאבק על דעות, מחשבות, מלים, תפיסה. שהתרגום שלו למעשים, לפסיקות של בתי משפט, לתקציבים, הוא משמעותי, אבל חמקמק.

החלק שלי בכל הסיפור, הוא להתעלם מהנושא למדי, ולחיות את החיים שלי, בהם אני יכולה, למשל, לעבוד פחות או יותר במה שבא לי, בלי שהשאלה אם אני אשה או גבר תעמוד בדרכי באיזשהו אופן. להיות חלק מהרוב הדומם, שקובע עובדות בשטח.

ואז קראתי את הפוסט הזה של כרמל, והתחלתי לשאול את עצמי, מה זה שיח פמיניסטי בכלל, בשביל מה זה טוב, מי הן אלו שחוקרות אותו באוניברסיטה, ולמה הן כל כך שוביניסטיות לעזאזל.

המסקנות הפרטיות שהגעתי אליהן, בעזרת כושר הניתוח האנליטי שלי (שהוא לא גברי, הוא נמצא אצל גברים ונשים, וכמו כן, הוא ניתן ללימוד ופיתוח, ומי שרוצה לנסות להסביר לי איך מפרידים את גורם הגנטיקה מגורם הסביבה בכל מחקר מהסוג שקובע שכושר ניתוח אנליטי הוא גברי, מוזמן לנסות), הן כדלהלן:

* בראשית המאבקים הפמיניסטיים, נשים שנאבקו בשביל עצמן השיגו תוצאות שהכלל נהנה מהן. הן היו מהטובות בנשים, כי צריך הרבה שכל, בטחון עצמי, ומעמד, כדי לבקש משהו בעולם של גברים, ולא זה מהפרסומות של הבירה, בלי שום קלף מיקוח ביד, ולקבל. לרוב, יכולת לקבל בעיקר, שיצחקו לך בפרצוף, אם הם מנומסים.

גם נשים שנאבקו בשביל הכלל, שייכות לאותה אליטה. מהטובות בנשים.

* עקב ההצלחה של הנשים הללו, לטובות בנשים יש היום די הרבה אופציות.

* כשפמיניזם הוא מיינסטירימי מספיק והשכלה נפוצה מספיק כדי שפרחות יעשו תארים אקדמיים, הרמה של הפמיניסטיות בכלל, ושל המחקרים הללו, לאו דווקא מי יודע מה.

* אין סיבה שהן לא יחפשו סטריאוטיפים מתחת לשטיח. צריך להצדיק את הכסא באיזשהו אופן, אז בואו נחקור מהי זהות נשית, ונגדיר אותה באופן נורא שונה מזהות גברית, ועזבו אתכם שעם קצב ההשתנות של זה היום זה כמו לצלם את מגדלי התאומים תוך כדי הפיצוץ ולנסות אחר כך ללמוד מהתמונה על מבנה ההריסות, למה שלא נקרא לזה "מחקר", נוציא כמה נתונים מהקשרם, נגיע לכמה מסקנות סנסציוניות שרק באותיות הקטנות כתוב שהן בעצם עניין סטטיסטי שכזה, ולאו דווקא מובהק. הרי אף אחד לא יאשים אישה בשוביניזם.

* אני מקווה שאף אחד לא לוקח אותן ברצינות.

* איזה מזל שיש אינטרנט, ושיש לי בלוג, וככה יש לי חופש ביטוי, למרות שאני מהנדסת וזה.

לסיום, זה  בעיקר מה שיש לי לומר על מה שמסתמן כיוצא מהדוקטורט של כרמל וייסמן. מה שהתחיל עם המון התלהבות כמחקר על בלוגים, הפך לאט לאט למחקר על פקאצות ואיך נשיות בישראל משתקפת מהן. את רוב הקוראים זה כבר לא ממש מעניין, וגם את כרמל כבר לא כל כך, אם הבנתי אותה נכון. קורה הרבה למחקרים אקדמיים. חבל.