יש כל מיני סוגים של רק-סקס. יש רק-סקס שמתחיל ממשהו שנראה כמו דייט, יש רק-סקס שמתחיל ממשהו שנראה כמו ידידות, יש רק-סקס שמתחיל ממשהו שנראה כמו מערכת יחסים (ועושה הכי הרבה בלגן), ויש רק-סקס שמתחיל מרק-סקס.

את מר מתי-רואים-את-זיו-פניך פגשתי מתישו ומאז נפגשתי איתו באופן אקראי פה ושם. אף פעם לא היינו אצלי בבית, אף פעם לא יצאנו החוצה, ואף פעם לא עניין אותי לדבר איתו לפני, אחרי או תוך כדי, יותר מדי. אני נשארת רק עד כמה שהנימוס מחייב, ועדיין מחכה שיצא נוהל ברור בנושא, כמה זמן צריך לחכות אחרי כדי שאני אוכל לקום וללכת, בלי שישאר טעם רע. אף פעם קודם לא היה לי דבר כזה (רק-סקס שלא כולל שיחות משעשעות בין לבין, שנמשך יותר מפעם אחת), אבל יש דברים שצריך נסיון כדי לדעת שלא צריך נסיון כדי לעשות אותם, כמו שאמר לי פעם מישהו.

הוא דווקא מאוד נחמד, ורגוע, וזה לא שהוא לא משעשע בכלל, פשוט, עם ינוקא הייתי מתפלספת על החיים, המאהב הסודי היה מספר לי על הסמים של שרדינגר והסטנדרט הישן של מיקום האותיות במכונות כתיבה, והבחור הזה, ובכן, נדמלי שהיתה לנו איזו שיחה בפעם האחרונה שנפגשנו, אולי על ההתנתקות או משו.

מדי פעם מהבהבות לי בקשר אליו כל מיני נוריות אזהרה קטנות, כמו, הוא מתקשר הרבה יותר ממני. הוא שואל אותי מתי רואים את זיו פני שוב כשאני עוד אצלו. גם אחרי שלא יוצא לי לענות לו או לחזור אליו, הוא מתקשר שוב. הוא מתקשר מעט מדי זמן אחרי המפגש האחרון שלנו. פעם, משך תקופה מסויימת, התקשרתי והגעתי ישר לתא קולי. בסוף השארתי הודעה, והוא חזר אלי ממספר חו"לניקי יום אחר כך ואמר שהוא בחו"ל וידבר איתי כשיחזור לארץ.

בסופ"ש הוא שלח לי סמס אם אני חיה, עניתי לו שאני במדבר והסלולר כבוי. לפני חצי שעה הוא שאל מה שלומי, ולמה נסעתי ולא לקחתי אותו איתי.

בוא נראה, אולי מפני שאני לא מסוגלת לחשוב על לבלות בחברתך זמן מחוץ למיטה?

חבל שדווקא כשאני מוצאת את היזיז המושלם, זה שאני יכולה להתייחס אליו כאל אובייקט מיני טהור, הוא חייב להראות סימנים מדאיגים. זה רק ממחיש את הטענה הקבועה שלי, החיים נורא קשים.

(חוויות מסדנת טראסט, המאממת, ברגע שיהיו לי כמה דקות פנויות, שלא מוקדשות לעבודה/השלמת ש"ש/פגישות עם חברות טובות/סקס וזה.)