בימים הטובים, כשהבלוג היה צעיר ויפה עם 3 קוראים נאמנים ואהובים, הייתי מספרת על הדייטים שלי, חופשית וצינית. כמעט כל בחור שפגשתי, לרוב על הפגישה הראשונה שלנו, לפעמים קצת פירורים אחר כך. וגם אם יצאתי איתם במקביל, פה ושם (אהמ).
אחר כך זה התחיל לחזור על עצמו ולהמאס, צנזרתי, הכחשתי, חטפתי בחילה, ועכשיו הם כבר כמעט לא פה. רובם.
אבל לפעמים, פשוט אין ברירה.
שעת לילה מוקדמת, אנחנו יושבים על הבר, ריק ואפלולי. קובי (קיצור של, יעקב המרטש), על בירה פסיפלורה (2 נקודות למי שמזהה את הפאב), מהגג משהו על הביזאריות הקודמות שיצא איתן.
קובי: אז תגידי, עם איזה בחורים את יוצאת?
אני: (חושבת. מאיפה אני מוצאת אותם בדיוק?)
קובי (בזעזוע): אל תגידי לי שאת יוצאת עם בלוגרים!
אני: טוב, אז אני לא אגיד.
אחר כך הוא הבטיח לי שהוא טוב נורא בלהציק לאנשים, והמשיך להיות חביב ונחמד עד אין קץ. כששאלתי אותו לגבי זה אחרי כמה ימים, הוא אמר שכן הציק לי, וכמעט נעלב שלא הרגשתי. (הייתי מרחמת עליו אבל לא בא לי. הוא צריך להתאמץ להראות מסכן יותר בשביל זה). סיווגתי אותו כ"לא מזיק ברובו", למרות שהוא לא קרא את הספר.
יום אחרי שנרדמתי לו באמצע דייט, אני מנסה לדבר איתו במסנג'ר.
קצה: אני רק רוצה לומר, שאני לא זוכרת חצי ממה שאמרתי אתמול בלילה, ומוכנה להכחיש.
קובי: יש לי הקלטות.
קצה: אני בכל זאת אכחיש!
קובי: נו, לפחות אין סיכוי לראות את זה על פוסט, ככה שלצאת מזה רע אני לא יכול.
למחרת, אחרי ששוב לא כתבתי עליו:
קובי: זו גם הזדמנות נהדרת לבדוק מה קורה בבלוג של קצה. (למרות שהייתי מוכן לשים כסף שלא תזכירי את שלשום בכל מקרה).
קצה: נמאס לי לכתוב על דייטים. וגם, זה יכול להפריע. אני מעדיפה את החיים שלי קצת יותר פרטיים לפעמים.
חוצמזה, שלא תחשוב שאני לא אכתוב עליך שום דבר אף פעם, או שאתה לא צריך להזהר שתגיד משהו והוא יופיע בבלוג!
קובי: תכתבי. אני אוכל בתגובה לפתוח בלוג נגדי ולכתוב המון פוסטים על "למה קצה כל כך נוראית". אולי זה ישחרר סוף סוף את היצירתיות שאמורה להיות חבויה בי.
נוכל לפתח מזה מלחמת בלוגים שלמה. תחשבי על הרייטינג!
קובי בנוי יופי לטיזינג. בפעם הקודמת שאמרתי לו על משהו, נראה אותך, הוא הלך ועשה את זה מיד. אז אני תוהה.
אבל, עכשיו אני בשלב הנחמד שלי. כשאני עצבנית יוצאים לי פוסטים אכזריים, וזה לא אותו כיף. ז'תומרת, זה הרבה יותר, אבל רק לקוראים.
פינת התלונה הקטנה: יש לי מגיב אחד בבלוג הסודי, הוא בן 16 ולאחרונה הוא מתחיל איתי, בלי שום עידוד מצידי. אני לא עושה קטינים! הצילו!
פינת היוגה: הצלחתי להתקדם קצת עם העמידת ראש שלי, ממש כשהיה נדמה לי שזה לעולם לא יקרה.
פינת השנה טובה:
שנה טובה.
(תלחצו על הלינק, כדאי לכם.)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
