קמתי מאוחר, בדרך לאוטובוס נתקלתי ביזיז עבר שלי ואמרנו שלום, נסעתי לעבודה בעודי קוראת בחדווה ספר דכאוני, שום דבר לא עבד ולא היו דירות. בערב ניהלתי עם מישהו שיחה מהותית על מה יהיה (העתיד הוא בגבינות צאן, אם תהיתם), ואז הלכתי, תוך כדי שיחת מיקוח עם אחי היקר, בה אני מעדיפה דירה בלי אוטו ובמקום שאפשר לגור בו, והוא מעדיף את רמת אביב.

בדרך מהאוטובוס נתקלתי בעוד יזיז עבר שלי הולך עם איזו בלונדה ואמרנו שלום. חשבתי כמה העולם אכזר שאני צריכה לפגוש שניים כאלה ביום אחד, למרות שזה יותר טוב מאקסים, עד שהבנתי שזה בכלל לא הוא, והתבלבלתי. בין לבין תהיתי אם כדאי להתקשר אליו, כי הוא (היזיז-עבר) בעסקי תיווך ויש מצב שהוא יכול לעזור לי, אם רק אדע לבקש מספיק יפה, למרות שלא דיברנו שנה, וזה. (אין לי מושג איך עושים את זה. help! הכל הוגן במלחמה ונדל"ן!!)

כשהגעתי הביתה מצאתי קטע נפלא של קישון על קניית ומכירת קרקעות, וצחקתי נורא. אחר כך ריכלתי בנחת עם סבתי היקרה, שהתקשרה להזמין אותי לארוחה שלא אגיע אליה בחיפה בשבת, וקבעתי לפגוש את קובי. דיברתי במסנג'ר עם ניקי (תפתחי כבר בלוג) ובכיתי על מר גורלי עם הדירה והאוטו והאח וזה. (אני ממש טובה בזה.)

פגשתי את קובי בסנטר והוא גרר אותי לסיור מודרך במסדרונותיו הריקים של הקניון מיושן-הארכיטקטורה הזה, שאני מכירה, והושיב אותי ליד המקום של הפריקים (הם לא היו). בטח שמת לב שאני לא עצמי היום, הוא אמר, דווקא לא, עניתי, יודעת שזו שיחת פרידה. הוא אמר שהוא לא בנוי לקשר כרגע, בגלל האקסית המיתולוגית שלו, וזה נורא חבל לו כי אני כזו נהדרת. טוב, אמרתי. לא "הבנתי" אותו או משהו, פשוט לא היה לי מספיק אכפת. גם הערתי משהו כזה בחוסר טאקט, עד שתפסתי שלכי תגידי משהו עכשיו, שלא יהיה גם סתם פוגע וגם נשמע מתגונן. בכלל, לכי תגידי משהו כשזורקים אותך, זה בכל מקרה ישמע רע. אז שתקתי. הוא רוצה שנהיה בקשר ונדבר וזה. ואולי פעם. הסכמתי עם הקשר וזה והלכנו לשתות משהו. שתינו, רקדתי, דיברנו, נגמרה לי הסבלנות והייתי עייפה והלכנו הביתה. יש גבול כמה נחמדה אני יכולה להיות למישהו שזרק אותי הרגע.

חבל:

קובי עושה "בו!". זה משהו שאני עושה.

קובי מוציא לשון. זה משהו שאני עושה.

קובי יודע 26 ספרות אחרי הנקודה של פיי, וזה מהדברים הטפשיים האלה שאני יכולה נורא להתלהב מהם.

מזל:

לקובי יש יומולדת יום לפני. כשגיליתי את זה אמרתי לו, תשמע, זה לא יעבוד בינינו. להורים שלי היה הטעם הרע לבחור את ימי הולדתם ברצף כזה בדיוק. זו זוועה. זו שיחת פרידה, הוא שאל.

והחולצות שלו, כמובן.

ובאמת:

קובי מותק. היה נחמד. באמת. וכיף. אלא שלפעמים חסר איזה משהו, שמפריד בין ידידות ואהבה.

ועכשיו, בדידות.