"מכוערת!" קרא לי ר' וירק הצידה.

שתקתי, כמו תמיד. לא היה לי שום דבר מוצלח להגיד לו. הוא גם לא נשאר שם כדי להקשיב.

אבל אני דווקא הקשבתי. איך אפשר שלא, גם אם כל העולם יגיד לי אלף פעם "אל תשימי לב אליהם" "אל תקשיבי" "הם סתם דפוקים" "הם לא לרמה שלך".

הקשבתי, ואפילו לא הבנתי עד כמה.

אני נראית היום כמו שנראיתי אז, פחות או יותר. פנים עדינים, מוארכים, שיער ארוך חלק, גוף רזה. התמונות ממש דומות. אנשים מביצפר יסודי מזהים אותי בקלות.

לא הייתי מכוערת. הייתי ביישנית, סגורה, לא ידעתי להתלבש, היו לי המון קטעים מעצבנים, לא הסתדרתי עם בני אדם, לא הייתי מושכת, לא הייתי הכי יפה וגם לא השניה ולא החמישית, אבל מכוערת, זה לא.

אבל יופי הוא עניין של טעם. מכוערת זה מעליב. טפשה לא נדבק אלי וגם שמנה לא, כי אני החכמה והרזה, זו המשבצת שלי. מעצבנת זה משהו אישיותי, לא לגמרי מוגדר. אבל מכוערת, מכוערת זה יופי של עלבון, והוא נשאר, כמו כל דבר כשטוחנים אותו חזק למוח שוב ושוב. ושוב.

ואני נראית היום אותו דבר. קצת יותר גדולה, אבל אותו דבר.

לפני כמה שנים, לא יותר מדי, יצאתי עם מישהו. דיברנו בטלפון והוא אמר לי, חצי בדרך אגב, את בטח יודעת, את יפה. מלמלתי משהו באי-הסכמה. אני נראית "בסדר", אני לא "יפה". אבל הוא התעקש. תראי, יש כל מיני בחורות ואפשר אולי לדרג אותן על סולם בין 1 ל-10. 10 היא יפהפיה מהממת, דוגמנית. 1 מכוערת נורא. את 8. את יפה. הוא ריפא אותי המון עם המשפט ההוא. הוא לא היחיד שאמר לי שאני יפה, אבל הוא זה שיכולתי להאמין לו.

לפעמים, פה ושם, גברים אומרים משהו על המראה שלי. ואני עדיין מקשיבה. אני מודעת, אני ביקורתית, אני רוצה להיות מיס סלף-קונפידנס ששום דבר לא מזיז לה, אבל אני מקשיבה, בשבע אוזניים, ממש כמו בחורה אמיתית. ואם הם לא אומרים שום דבר הרבה זמן, אני אפילו שואלת. ולא תמיד אני אוהבת את התשובה, כי כל אחד מותח את הקוים שלו במקום אחר. ודוגמנית, אף פעם לא הייתי, אבל מי שיש לו שכל, לא יגיד לי, את לא וינונה ריידר, ולא יתקמצן עלי כי החברה הקודמת שלו היתה יותר יפה.

בינתיים, אני 8. אני מרוצה מזה, הרבה יותר נוח ממכוערת, גם יותר אמין.

1. אין תגובות. סליחה.

2. אני לא בדכאון אטומי. אני כן אחרי 11 שעות עבודה ועייפות מוציאה ממני פוסטים "עמוקים" לפעמים.

3. לא מתחשק לי להפוך את זה לדיון על איך אני נראית, ואין כאן תמונה.

4. מי שכאן, אני יודעת.

5. לא היה שום טריגר של ממש לפוסט הזה. הוא פשוט בא.