אריאל "מרכז הליכוד לא מעניין אותי" שרון עשה את הצעד הצפוי והמתבקש, ועזב את מפלגת הג'ובים הגדולה בארץ, לטובת מפלגת ג'ובים אלטרנטיבית חדשה.

ובכך הוא העניק לנו משהו שמזמן לא היה כאן: בלגן, קלחת בחירות שתוצאותיה אינן צפויות מראש.

מעמד המפלגה החדשה עדיין לא ברור. בקושי יש לה שם, אין לה עדיין מוסדות ברורים והסטוריה, ולא ברור אם יש לה בוחרים, וכמה. כי הבוחר, כשהוא מחליט על מפלגה, כמה שיקולים עומדים לנגד עיניו. הם כוללים הן את הדעות שלו והן את המפה הפוליטית העתידית שהסקרים מציירים לו: כמו שאנשים לא מצביעים ל"ירוקים" בין השאר כי הם לא עוברים את אחוז החסימה, כך איש אינו רוצה להצביע עבור ראש ממשלה שהמפלגה שלו תהיה קטנה מכדי להקים ממשלה בפועל. ואת שרון לא בוחרים כדי שיהיה שר בטחון, או ראש האופוזיציה.

במדינה שמעולם לא היה בה ראש ממשלה שאינו חבר באחת מאותן שתי מפלגות, על גלגוליהן השונים, יש הרבה היבריס בחלוקת התיקים שנעשית כבר עכשיו לאנשי השורה השניה.

מי אלו בעצם? למי יש להצביע במפלגה הטרייה הזו?

כמה שמות מוכרים עם רקורד של עשייה כמו מאיר "תעשה לי אוצר" שטרית, עסקנים כמו רוחמה "יש לי קומבינות" אברהם, כמה עלומי שם ואולי גם פרופסורים. האחרונים עשויים להפתיע לכאן ולכאן, כי בפוליטיקה, כמו בפוליטיקה, פחות חשוב הרקורד שלך, ויותר חשובים החושים הפוליטיים שלך. עיין ערך מקרה מתן "עציץ המדע" וילנאי.

הרשימה של שרון לא ריקה אבל לא חד משמעית. ג'וקרים כמו שמעון "אני לוזר?"* פרס אין הרבה, ופרס לא בא. הרשימה של הליכוד מלאה אנשים טובים לא פחות, אבל מנהיג אין. ואת הליכוד בוחרים בשביל ראש ממשלה, לא בשביל ענבל גבריאלי. היחיד שעושה שם קולות מנהיגותיים כרגע הוא מופז, ואחרי שהוא (הימור שלי) ינצח בפריימריס (כרגע יש 6 מתמודדים והמספר צפוי עוד להשתנות כמה פעמים, כמו תמיד) הסקרים כבר לא יראו אותו דבר. אחרי עוד קצת זמן באור הזרקורים, סביר שעמיר "בואו נהרוס סופית את הכלכלה" פרץ ירסק את העבודה כמעט כמו עמרם "בחיפה לא היו שחיתויות, מה פתאום" מצנע, אם כי, כל עוד לא מלמדים כלכלה בבתי ספר, יש יותר מדי אנשים שלא רואים שום סתירה בין הורדת אחוזי האבטלה והעלאת שכר המינימום, ויש להם זכות הצבעה. אין לדעת איך הם ינהגו.

גם המפלגות שלא נאבקות על הראש עוד לא אמרו את המילה האחרונה, ובקיצור, הולך, לשם שינוי, להיות מעניין, ואני כמעט מצטערת שאני לא אהיה בארץ.

בתמונה: ביבי בעונש

חשבתי להגיד משהו על היצור האבסטרקטי הזה "מפלגה" שהיא מילה, שאמורה לתאר אוסף של אנשים, אבל בעצם לא ברור מה קובע אותו - השם, ההמשכיות, האנשים, המנהיג - אם אדם אחד פורש, זו עדיין אותה מפלגה או לא? אבל זה נראה לי פילוסופי כזה, באופן חסר מענה.

* כלל אצבע בדיבייט: לעולם, אבל לעולם, אל תשאל שאלה רטורית במהלך נאום. במיוחד לא לפני קהל מטומטם.