אחת לכמה חודשים נוחת בתיבת המייל שלי מכתב בזו הלשון, בערך:

"שלום, נתקלתי במקרה בבלוג שלך לאחרונה וקראתי הרבה ממנו. את כותבת יפה/ נוגע ללב/ <הכנס כאן תיאור בלוג אלטרנטיבי>. הייתי שמח להכיר אותך."

(קיצרתי).

מה יכולה בחורה לעשות כשהיא מקבלת מייל שכזה? במקרה שלי, שום דבר. כמובן שאני מחייכת, מוחמאת, עונה משהו מנומס, אבל הכל בקושי נוגע לי. הרי הבלוג הוא לא ממש אני, אלא תדמית, סוג של. ואולי בבלוג אני נראית נחמדה, או מעניינת, או חכמה, או הכי גרוע, רווקה תל אביבית שרלילית וקלילה.

אבל אני יודעת שהקלילות ממני והלאה. לכל היותר זו העמדת פנים מוצלחת. עד שאני טורחת להכיר מישהו מהבלוגים, אני צריכה לדבר איתו מספיק, לקרוא אותו מספיק, לדעת עליו מספיק. וגם אז, לרוב אני נשארת מרוחקת, כי, אני לא כל כך טובה במערכות יחסים. אנושיות, כאילו, לאו דווקא רומנטיות.

אולי זה קטע כזה של השנים האחרונות, מאז שלמצוא חברים הפך להיות קל מדי, ופתאום אני מוצאת את עצמי מסתובבת כל הזמן עם אנשים שכמה חודשים אחורה לא ידעתי מי הם בכלל. אני לא בונה על זה שהם ישארו שם. טבעם של חברים להתרחק. מתישהו אני כבר לא אהיה כל כך מעניינת, או שהם כבר לא יהיו כל כך מעניינים, אני אשתנה, הם ישתנו, and we will go ower seperate ways. לפעמים נצטרך איזה ריב כדי לגמור עם זה. ואני, אני לא אתעקש. אני לא מתעקשת על שום דבר, בטח לא על אנשים. זה לא עובד: כשהם לא רוצים, הם לא שם.

אני לא מוצאת חברים חדשים. לא באמת. בדרך כלל הם אלו שמוצאים אותי. כן, אני ניגשת לפעמים, כשהנסיבות מתאימות, גם לאנשים שאני לא מכירה ומדברת איתם, ואפילו לכאלה שמוצאים חן בעיני מאוד. אבל דווקא איתם, אני לא אבוא ואגיד, אולי תקפצו פעם לקפה, אולי נלך ל, אולי נעשה, אני לא אתקשר פעמיים בשבוע, אני רק אוהב אותם מרחוק. כי אני, כמו הכלבים של סליגמן, יודעת שאין שום טעם ליזום. מקסימום, לשבת לחכות ש"הם" יעשו משהו. ורק אחר כך, אולי, אם אני אתרגל מספיק לזה שהם שם, ובאמת מחבבים אותי משום מה, ויותר מזה, ממש רוצים לפגוש אותי שוב, אני אשלים עם זה, ואולי, גם אזום משהו בעצמי.

החברים הטובים שלי, אלו שאני מעריכה נורא, וחשובים לי, התגלגלו אלי איכשהו בלי הכנה מוקדמת, בלי שאדע עליהם כמעט שום דבר, ובלי שנזהרתי איך אני לידם, כי אז עוד לא ידעתי שצריך. ויותר מדי מהם, נשמרו אצלי הרבה זמן על אש קטנה. מדי. וזה לא רק בגללי אבל, זה גם.

בונוס I: אני ממש גרועה במקומות חדשים. עד שאני מרגישה בבית עוברים יובלות.

בונוס II - מערכות יחסים: קחו את ההלקאה העצמית מלמעלה, הוסיפו לה קורט בררנות בריאה ושתי כפות סלידה מתשומי דביק שנוחת עלי משום מקום בלי כל סיבה, ותקבלו אותי, לבד. אני לא גולשת באתרי היכרויות, כי, אין טעם.

בונוס III: השארתי את התגובות פתוחות. בלי חיבוקים וירטואליים, אתם בטח מבינים לבד שאלף תוים לא יכולים לרפא פסימיזם במחי יד.