בצעירותי* נהגתי לצאת לדיסקוטקים.** אולמות פיזוז אלו היוו, באותה תקופה, מקום מפגש מקובל לאנשים זרים. וכך קרה כי קרב אלי עלם-חמודות והחל משוחח עימי.

(נשבר לי מהסגנון התנ"כי, חוזרת לעברית. עמכם הסליחה.)

עכשיו, יש ריטואל קבוע לדברים האלו. השיחה הרגילה מתחילה בערך ככה:

"איך קוראים לך?"

"אליס."

"שם יפה, אני עודד." (כאן יבוא משפט נוסף או שניים, ולפעמים אפילו זה לא.) "אז תגידי אליס, מה את עושה, ככה בחיים?" (הם תמיד שואלים את זה בדיוק ככה. לא יודעת למה)

"אני סטודנטית."

"איפה?"

"בטכניון." (כאן תבוא פאוזה קצרה, ולאחריה שאלה מקפיאת דם)

"אז מה את לומדת?"

עכשיו, תוך שאני קשובה מאוד לתגובות של הצד השני, אני עונה את האמת.

התגובות מתחלקות ל-2 סוגים עיקריים:

הסוג הראשון והנפוץ ביותר – אימה. את האימה קל לזהות. היא מופיעה בעיניים, ואח"כ ממשיכה בתסמינים של חוסר יכולת לחבר משפטים ארוכים או הגיוניים.*** אחרי שנים של תצפיות פיתחתי מודל המסביר את ההליך הלוגי המתרחש במוחו של הבחור המאויים:

היא לומדת X ->(חץ לוגי) היא נורא חכמה ->(חץ לוגי) היא יותר חכמה ממני ->(חץ לוגי) המשפטים המפגרים שלי לא יעבדו עליה->(חץ לוגי) אני רוצה לברוח מכאן עכשיו!

הסוג השני, נדיר מעט יותר – הערכה. בד"כ מתקבלת אצל אנשים שלומדים/עובדים ב- כלכלה/משפטים/רפואה/הייטק וכד'.****

פעם אחת נתקלתי במישהו אחר. זה הלך בערך ככה:

"יו, אני גם חושב ללמוד את זה. תגידי, כמה קיבלת בפסיכומטרי?"

"חכה לי שניה," אמרתי לו, ניגשתי הצידה, שלפתי מהכיס את "תקן 2000 להתחלה עם בחורה בדיסקוטק" וחיפשתי את המקום בו כתוב שמותר לו לשאול אותי כמה קיבלתי בפסיכומטרי. זה לא הופיע שם.

מהות הפסיכומטרי

טוב, אם כך אני אאלץ להסביר לו את העניין.

"כולם יודעים, שפסיכומטרי מבטא את האינטיליגנציה הטהורה של הבנאדם." (פתחתי בהנחות יסוד בסיסיות).

"עכשיו, נניח מישהו עשה פעמיים פסיכומטרי, וקיבל שתי תוצאות שונות. לא יתכן שיש לו שתי אינטיליגנציות טהורות! ומכאן שהוא לא בנאדם."

מסיבות אקוסטיות, האיש לא הבין מה אמרתי, ואני חוששת שעד היום הוא מסתובב בעולם בּבוֹרוּת (ב רפה).  Oh well.

מבחני איי-קיו

וידוי קטן: לא ראיתי את מבחן ה-IQ של המדינה. הייתי אומרת שזה מפני שהייתי בחזרות להצגה באותו זמן, אבל אני לא ממש רואה טלויזיה באופן כללי.******

כדי שאני לא אוכל להסתפק בתירוץ דלוח כזה, אלוהים (או ניטשה) זימן לי מבחן איי-קיו בטכניון, ביום האחרון של הסמסטר, שהוא, מטאפורית, היום האחרון של התואר. והרי לכם דילמה מוסרית: לגשת? לא לגשת? האם אני רוצה להפוך למספר? התחבטתי בשאלה ארוכות. מחשבה נוראה חלחלה לתודעתי: ומה אם אני אגלה שאין לי איי-קיו, עכשיו, בסוף התואר? אז כל זה היה לשוא?

החלטתי לוותר. והרי פריט נוסף לרשימת העתיד שלי: כשאני אהיה גדולה יהיה לי IQ.

-----------------------------------------------------------------------------------------------

* לפני שנה-שנתיים.

** כן, יש כאלה גם באיזור חיפה.

*** למרבה המזל, ברוב המקרים הללו היא לא היתה קיימת מלכתחילה.

**** כשאני אהיה גדולה אני רוצה לצאת עם מכונאי רכב. הרי לי אתגר.*****

***** זה לא שיש לי משהו נגד מכונאי רכב. כמה מחברי הטובים ביותר יודעים להחליף גלגל.

****** אין לי משהו מיוחד לכתוב, פשוט רציתי להגיע ל-6 כוכביות. איזה כיף! שיא אישי חדש!