מה היא מטרתך בחיים?
יש הרבה דברים שאני רוצה לעשות. הנה כמה:
תואר שני. אולי גם דוקטורט. לכתוב ספר (אחד לפחות). לשחק בהצגה. לגור איזשהו פרק זמן במדינה אחרת. לטייל. לקרוא המון ספרים. לראות סרטים. ללמוד שפות זרות. להתאהב. להתחתן. לעשות ילדים. שיהיו לי תובנות חיים מעניינות. סיפוק מקצועי. הערכה עצמית ואהבה עצמית. אושר.
לאו דווקא בסדר הזה.

מה לעולם לא תעשי?
ניתוח לשינוי מין.
מסע לאחור בזמן.

כמה ממה שרצית לעשות אתמול הספקת והצלחת?
תכננתי לשתות הרבה יין בסדר.
עשיתי את זה.
חוץ מזה הכנתי גם קניידעלך.
לא תכננתי את זה. (אבל יצא נורא טעים).
תכננתי לעשות קצת מדיטציה.
לא עשיתי את זה.
כשאני בחופש אני פדלעה.

כמה אנשים יש לך ברשימת האייסיקיו, וכמה מחוברים עכשיו?
היה לי פעם אייסיקיו, אני חושבת שהיו בו בערך 5 חברים. כרגע אין לי עקב תאונת מרפסות אכזרית.
אולי זה יעבור מתישהו.

למה החלטת להתחיל לכתוב בלוג?
זה נושא לפוסט שמזמן רציתי לכתוב.
כמעט בכל בלוג מסופר מתישהו למה הוא נפתח. הכותב מרגיש צורך לנמק את עצמו, להצדיק את קיום הבלוג שלו. יש כאלה שמספרים את זה מיד בהתחלה, עם הפוסט הראשון, ואצל אחרים זה ברור מההקשר. יש אנשים שמתחילים לכתוב כי רע להם, כי הם צריכים להוציא משהו, ואחרים בשביל השעשוע, או מאהבת כתיבה.

אצלי זה אחרת.

התאריך קרץ לי.
כבר שנים אני חוגגת את ה-17 בפברואר כ"חג הדברים שהיו צריכים לקרות". מעצם הגדרתו הוא מוזר ביותר, ולא הצלחתי לפתח לו טקסים ראויים. בכיתה י"ב נסעתי ביום הזה לתחרות מתמטיקה במכון ויצמן (מה לא עושים כדי לוותר על יום לימודים). לא הצלחתי לפתור כלום אבל הרגשתי נורא תרבותית ומשקיעה. מאז, כשלא שכחתי אותו, לא עשיתי כלום.
הפעם עשיתי משהו. פתחתי בלוג.

מה מסמן צבע הרקע בבלוג שלך?
את הטעם העיצובי הפשוט שלי.

כיצד בחרת את הכינוי?
אז ככה:
רציתי אליס כי זה השם הכי יפה בעולם. (זה ברור).
אני לא הראשונה שחושבת ככה, יש עוד כמה ילדות בנות 15 בישרא שמרגישות בדיוק כמוני. (לא שיש לי משהו נגד גיל 15. אם היה הייתי משתמשת בו. אני אף פעם לא הייתי בת 15. גיל נורא. טוב בואו נמשיך) מקוריות היא מהשטן ולכן לא חשבתי לרגע לבחור שם אחר.
the black זה מאוד פשוט: זה יוצר את המבנה של התואר, כמו ג'ק המרטש, שודד הים שחור הזקן, billy the kid וכו'. הצבע השחור נבחר על שום חיבתי הרבה אליו. (מה חבל שאינו מתאים לשמש כרקע בבלוג, לפי טעמי העיצובי הפשוט.)

מה ההגדרה של אדם מאושר?
אושר הוא פנימי. להלכה, אדם יכול להיות מאושר גם אם נסיבות חייו עגומות מאוד. זה עבד אולי על איוב, ועל ישו. רובנו תלויים גם במה שקורה בחוץ, במידה רבה, למרות שאנו מנסים להתנתק.
אדם מאושר הוא מאושר כרגע. אולי מחר זה יהיה אחרת. אולי אתמול זה היה אחרת. אי אפשר להבטיח אושר תמידי. יותר מכך, יש רגעים קשים שאושר בהם הוא לא טבעי (עבור רובנו לפחות).
ולכן, אושר הוא הרגע הקטן הזה, שאתה הולך ברחוב ושם לב לסביבה שלך, שאתה מביט במדרכה, בעצים, בסביבה בסקרנות של ילד, של מי שרואה זאת לראשונה. שאתה שם לב לזה באמת. הרגע בו אתה עסוק בכאן ועכשיו שלך.

בלי מה לא תוכלי לחיות במשך שבוע?
לא יודעת.
עשיתי ויפסנה (כן, שוב אני מספרת על זה. אולי כדאי לכתוב על זה פוסט נפרד? או כמה פוסטים? נקודה למחשבה) ושם במשך עשרה ימים עשיתי מדיטציה, ולא עשיתי הרבה דברים אחרים, כגון:
לדבר. לתקשר עם אנשים אחרים (אפילו לא בתנועות ידיים או מבטים). לשמוע מוזיקה. להקשיב לרדיו. לראות טלויזיה. לקרוא עיתון. לקרוא ספר. לכתוב. לאכול בשר. להרוג יצורים חיים (כולל נמלים, זבובים וג'וקים). לצרוך חומרים משכרים. לעסוק בפעילות מינית. להוציא כסף.
מה שכן, היה המון אושר. וזו לא ציניות. אפילו ההערות הציניות שלי אל עצמי גוועו שם.

זה אמנם לא עונה על השאלה בכלל, אבל לא איכפת לי.