כביזיון למין היפה לא התחשק לי בכלל לחטט בבגדים, תיקים, שרשראות וקעקועי חינה. זה קורה לי לפעמים, לא ברור למה. אולי אני צריכה לדבר על זה עם הפסיכולוג שלי. ההופעות הטובות בהפסקה, אז אנחנו מתמקמים על הדשא. אחרי כמה דקות של שיחה אינטלקטואלית מעמיקה* אני מצליחה להשען עליו קלות ואנחנו עוברים לפוזה של זוג נמרח. איזה כיף להיות זוג נמרח! נסיוני המר לימד אותי כבר מזמן, שזה לאו דווקא מעיד על עניין מצידו. אבל כמו שאמרתי, זה נורא כיף. המגע שלו אחר, נעים כזה, וזה מרגיש נכון. זה לא מגע מכני, שנועד לעבור משלב אחד לשלב הבא אחריו, בדרך למטרה. זה מגע בשביל לגעת. דבר שהוא תכלית עצמו. או שאולי רק לי זה נדמה. אני צריכה לבדוק את הנקודה הזו.

אנחנו מותקפים שוב ושוב על ידי ברחשים, ואז בצעד תקדימי של כניעה לטרור קמים והולכים למקום אחר, שם אנחנו פוגשים במקרה את גיא וגילי. גם כאן אני כבר לא יכולה להסתובב בלי לפגוש אנשים מוכרים. אלעד נאלם, בקושי מוציא מילה עד שאני גוררת אותו משם לכיוון ההופעות (רקדן אחד, קרמי יפלן, מסתובב על הבמה עם גיטרה. עוד כמה אנשים סביבו. עננת גראס קטנה אופפת את הקהל. מופע זיקוקים ברקע. חביב).

אחרי ההופעה, במקום שתהיה מיד עוד הופעה** היתה הפסקה אז הלכנו לנשנש משהו. עשיתי ניסוי ונתתי לו ללכת לבד. בפעם הראשונה, אחרי מספר שניות שעמדנו באמצע הקפיטריה, עם האוכל, ועמדנו, אלעד הצליח לפקוד על רגליו להלך ולהובילנו בשלום משם. התיישבנו במקום שקט ואפל, ואתם יכולים לנחש מה עשינו שם. נכון, אכלנו ודיברנו על פילוסופיה. ככה זה.

הופעתו המצויינת של גידי גוב, האיש והשיער המאפיר (צבע זו לא מילה גסה). באנטי ישראליות מובהקת ההופעה מתחילה לפני הזמן. המון שירים ישנים ויפהפיים, נוסטלגיה. למה לא שרת את "אין לי כסף אין לי", זה כל כך מתאים עכשיו! פה ושם רמי קליינשטיין, בפוזה של ילד מגניב עם כובע הפוך על הראש (מומלץ הבית: תתבגר) שר משהו גם. סימפטי.

מופעים אלטרנטיביים לקהל המשועמם: קפיצות בנג'י.

פעילות אלטרנטיבית: ריקוד סוער. אכילת גלידה. הפיכה לזוג דביק.

שוב הלכנו ושוב נזכרתי לתת לו להגיע לאנשהו. הפעם נעמדנו באמצע מדרגות. גם משם הוא חילץ אותנו בסוף. יש לציין שהוא נראה מאוד טבעי ככה, הולך בצורה מהורהרת לחלוטין.

שוב נמרחנו על הדשא. מזל שאני בקושי מכירה כאן מישהו. אלעד אמר שאני נראית כמו מישהי שלא שותה קפה. יש הרבה דברים שאני מצליחה לראות על אנשים באינטואיציה, עניין הקפה הוא לא אחד מהם. עוד יש לי מה ללמוד.

השיחה בינינו כבר יותר זורמת. עדיין זה קצת מוזר, אבל רק קצת. בסוף הוא יצחק מהבדיחות שלי, אתם תראו.

ולסיום ציטוט נבחר: "אל תבזבזו כסף על אוכל, בסוף תהיו שמנים, תקנו חגורות" (כל הזכויות שמורות לבעל בסטה בבזאר)

----------------------------------------------------------------------------------------------------------

* שכחתי לחלוטין על מה דיברנו.

** בואו לטכניון, תראו איך מרימים יום סטודנט אמיתי.