ראשית חוכמה, אורן שירבט אותי (או איך שלא קוראים לזה הפעם - פִּינְטָגְרֶם?), ואני קוראת לכולם להצטרף לניסוי המצויין שלו בבלוג של ביבי (אם אנחנו יכולים לכתוב 5 דברים שלא ידעתם עלינו, למה ביבי לא?). העטלף שירבט אותי אחר כך (וסוף סוף נתן הוכחה מוחצת לתיאוריית החתולים).

לכן אני מרגישה נורא מקובלת, נרגשת, וגם חושבת באחת האונות על זה שהסכום של הטור מאפס עד אינסוף של חמש בגובה N שואף לאינסוף, לכן אני מתחייבת לא להעביר את השרבוט הלאה. (אני נלחמת כרגע בדחף להתנצל על המתמטיות של המשפט האחרון. אוקי, עבר. שרב כבד.)

והרי בשיטת לא-זוכרת-מי, אני אכתוב פוסט שהייתי כותבת ממילא אבל יש בו לפחות 5 דברים חדשים עלי.

1. הדברים החשובים באמת

אני ותות החלטנו לא מזמן, בערב בלתי נשכח בפאב אפלולי ונידח, להודיע על הסכם בלוגים תאומים. זה בדיוק כמו הסכם ערים תאומות, כלומר, אין לי מושג מה זה אומר*, אבל שיהיה.

2. גג בוייטנם

מתישהו בטיול התחננתי בפני המיילינג ליסט שלי לקבל את הג'ירפות (עצה למטיילים: אייפוד. בתור אחת שאין לה). בכלל לא ידעתי שיש להם דיסק חדש אבל אבי נשמה שלח לי. מאוחר יותר, הדיסק הזה הציל את חיי פעמים מספר, להלן החשובה שבהן.

הייתי בוייטנם, באיזו עיר חוף מעצבנת, וערב אחד נרשמתי באיזו סוכנות נסיעות לטור שישה דולר של יום אחד ב-4 איים. לא טרחתי להצטוות עם אף אחד כי טיילתי לבד באותו יום וממילא יש באיזור מלא מטיילים צעירים ואני בטח אתחבר עם כאלה און בורד. אלא שזו היתה, כמובן, טעות איומה משגיליתי שבספינה שלי יש זקנים משעממים, פלוס כמה זוגות בורגנים בני 30 פלוס, מהסוג שמטייל לשבועיים. בעשר בבוקר שתיתי את הבירה הראשונה שלי, וזה אכן שיפר באופן ניכר את המצב. כשצוות הספינה החליט להפוך לצוות הווי ובידור ולשיר שיר של המדינה של כל אחד מהנוסעים (הבאנו שלום עליקם?) חשבתי שאני מוכנה כרגע לשלם הרבה יותר משישה דולר כדי לשבת בחזרה על החוף ולעבוד על השיזוף שלי.** אחר כך בא קטע בו הם סתם שמו מוזיקת טראש דבילית, ואז באה לי הארה! נתתי להם את הדיסק של הג'ירפות שישמיעו אותו לכל הספינה (מיותר לציין שהייתי הישראלית היחידה) וחיוך ענק נמרח על פרצופי!

וכל זה תודות כמובן לאבי המלך.

3. גג בבארבי

ההופעה היתה, כמובן, נפלאה בתכלית. גררתי את תות שמאיימת להפוך לגרופי, פגשנו את נטשה (חברה שלי מהודו), וגלעד כהנא בהה בי חצי הופעה וניסה לסמן לי לבוא אליו אחר כך. (וידוי אישי נרגש: מעולם לא עשיתי סלב. לפחות, לא שאני זוכרת.) כיוון ששמרתי על פאסון ולא הנחתי לבחור הסקסי שמבצע מעשים מגונים בבקבוקי גולדסטאר, לחשוב שיש לו איזה כוח מיוחד עלי, הוא ירד מהבמה לקראת סוף ההופעה והתחיל לפלס את דרכו לכיווני, אלא שאויה! הקהל הרים אותו משם וגרר אותו מפינה לצד של האולם עד שהנ"ל התחנן לחזור לבמה, וויתר עלי לעד. לוזר.

4. ונחיה כמו גדולים

מצאתי דירה!

אפילו יש לי כבר מותרות כמו מקרר ומצרכי יסוד כמו אינטרנט. תקנאו.

5. רגזני

אני שונאת מנגו. ומיץ מנגו. וקרמבו. בכל הטעמים, חוץ מוירטואלי. איכס. קחו קציפה בטעם קצף גילוח ישן, הניחו על ביסקוויט דלוח, וצפו בזיגוג שוקולד גרוע במיוחד, למכירה בחנויות המובחרות. איכס!!!!!!!!!!!!111111

5א. פחדים (אין שום קשר לגג כאן, קרמבו וירטואלי למי שמוצא)

לא יצאתי ל"דייט" (מהסוג העיוור/ ראשון/ מלוקק וצבוע) מאז נסעתי לטייל לפני כמעט שנה. אני לא מסוגלת.

ציטוט השבוע: "היא ממש חמודה! איפה מצאת אותה, בתנו לחיות לחיות?" (נטשה, שתויה קלות, ומכחישה בדיעבד, מלטפת לתות את הראש בהופעה של הג'ירפות.)

* מה שלא הפריע לי, כמובן, להציע את זה.

** השיזוף שלי עדיין דוהה באופן מעציב. למישו יש קיץ?