לאחרונה, רבים שואלים אותי, תגידי, קצה, מה את עושה עכשיו? כדי לצמצם את הצורך לתת הסברים לכל אדם בנפרד, הריני מקדישה את הפוסט הזה לכל מאן דבעי*.

אני מגדלת שיער.

כמו כן אני קוראת כל מיני ספרים, משוטטת באתרים אקראיים באינטרנט, עושה קניות במכולת ומפסידה בשח-מט נגד המחשב.

אני רוצה להתמקד לרגע על נושא השח-מט.

הקריירה המקורית שלי בשח נקטעה באיבה עקב האח הקטן הכי מעצבן בעולם*** שהלך לחוג שח מכיתה א'.

בסוף התיכון ומתישהו בצבא היה לי רצף נצחונות מעניין (2-3) שהתבססו ברובם על השיטה הפסיכולוגית:

אני מצהירה מראש על האמת: אני רק יודעת איך הם זזים ולא יודעת לשחק.

אני מזיזה את הכלים בהססנות ועושה פרצופים מפוחדים.

היריב, דעתו זחוחה עליו, עושה משהו טפשי ברמות על ואני אוכלת לו את המלכה, או משו כזה.

לאחרונה התחריתי מול מיטב הסטלנים שמצאתי בצפון הודו, משך איזה שבוע, עד ששוב שכחתי מזה.

היחס שלי למשחק השתנה באופן עמוק מאז אחי הקטן וכיתה א' שלו: אמנם אני עדיין יצור תחרותי חסר תקנה, אבל כיוון שממילא אינני יודעת לשחק זה אך הגיוני שאפסיד. אני משלימה עם זה מראש ונהנית מהדרך. יישמתי את אותה שיטה בהצלחה בסנוקר. גם כשאני משחקת סנוקר, אני מפסידה כמעט תמיד (אלא אם אני בזוג ואז לרוב אנחנו מנצחים. קארמה). גם כשהגעתי בסנוקר לרמה ולמשחקים שהיה לי יתרון בהם המשכתי להפסיד, מתוך הפחד שאם אנצח אני אהפך שוב לתחרותית וההנאה מהמשחק תתפוגג. לא עשיתי את זה בכוונה - זה פשוט יצא ככה. אבל יש הבדל גדול בין להפסיד כששניכם רבים על השחור, לבין שינקו לך את הלוח בלי שתכניס כדור אחד.

לפני כמה ימים החלטתי שיהיה זה רעיון מצויין לחזור לשח. לא מצאתי שח-של-וינדוווז על המחשב, אך חיש קל חיפשתי בגוגל ומצאתי איזו תוכנה חינמית של שח. היא היתה הרבה יותר מדי טובה, ניצלה את כל הטעויות שלי באופן מעליב, אכלה לי את כל הכלים ואז הכניעה אותי.

שולחן נקי.

אני מעדיפה כבר להפסיד לשחקנים אנושיים שעושים טעויות.

בינתיים מפאת מפח הנפש, חזרתי לספיידר סוליטר.

* אם יש בין קוראי מי שיכול/ה לספר לי מה מקור הביטוי "מאן דבעי" ובאיזו שפה זה בכלל, אני והסקרנות שלי נודה לו/לה מקרב לב.**

עדכון: זה "לכל המעוניין" בארמית. תודה לכל מי שסיפר לי.

** השימוש בלשון מקף (/) מטעמי אסטתיקה בלבד ואין בה כדי לרמז על שוביניזם ו/או פמיניזם של כותב/ת שורות אלה.

*** למרבה המזל הורי החליטו, מטעמי שוויוניות, להעניק לו אח קטן משל עצמו, אבל זה כבר סיפור אחר.

בפינת ההמלצה על ספר, הידועה גם בתור "הנושא החם הקודם" ו/או טליק (שוב) מלקק ל"האחת" (למרות שלא ברור לי מה יוצא לו מזה):

אי בודד, ספר בודד:

התנ"ך.

קודם כל, כי הוא ארוך, ואם אנחנו מדברים על ממש הרבה זמן, הגודל כן קובע.

שנית, כי עד היום לא קראתי אותו עד הסוף.

(וזה אולי המקום להתחנן - בלי ספויילרים בבקשה בבקשה בלי ספויילרים! אני לא רוצה לדעת אם הוא מת בסוף!

תודה.)

אבל אם להיות רציניים לרגע.

לאחרונה השאלתי מאיזה "בית יהודי" בהודו (זה כמו בית חב"ד, רק לא) עותק לכמה ימים ועיינתי בהתחלה שלו. הספר היה מעניין בטירוף אם כי מזעזע לחלוטין. בהחלט לא משהו שצריך לתת לילדים. כל חצי עמוד בממוצע יש איזה רצח/ אונס/ גילוי עריות/ נסיון לרצח/ רצח עם.

הזדעדעתי במיוחד מפרשת לוט, אולי כי לא זכרתי אותה מספיק. זה הולך משו כמו: (זהירות, ספויילר! ספויילר!) 

מגיעים איזה 2-3 אורחים לעיירה ולוט מזמין אותם אליו הביתה לבירה.

חצי שעה אחר כך מתדפק המון זועם על דלת ביתו של לוט ומבקש בנימוס לדבר עם האורחים.

לוט מציע להמון הזועם לקחת במקום זאת את שתי בנותיו הבתולות שאיש לא ידען עדיין <ווינק ווינק> ולעשות איתן מה שהם רוצים <ווינק ווינק>, העיקר שלא יגעו בכמה אורחים שהוא מכיר חצי שעה.

ואני אומרת, עם אבא כזה, פלא שהן השתמשו עליו אח"כ בגרסא התנכית לסם האונס?

(סוף ספויילר)

לא עדיף לעשות נושא חם 3 דברים לאי בודד? אני לוקחת אייפוד, הרבה וודקה, ובחור חמוד שקט וסקסי שלא מדבר מילה בעברית או אנגלית.

ציטוט השבוע: "למה לא כתבת עלי בבלוג?"