"את עוד בחנות? את יכולה להביא גם חרדל? רק אם אפשר, אם לא זה לא נורא" מתקשרת אמא כשאני בקופה. כן בטח, אני אומרת, ולא מוצאת. סליחה, איפה יש חרדל? זה לא כשר לפסח. מה לא כשר בזה? אני שואלת, ונענית במשיכת כתפיים ממישהו שמתנהג כמו מנהל.

באמצע העוף אני רואה שהולך להגמר לי הרוטב סויה, על בערך חצי כמות הבשר שצריך להכין. משבר חמור לכל הדעות. אני קופצת לסופר. המנהל ומישהו עם כיפה שחורה מכסים חצי מהירקות בניילון. סליחה, איפה יש רוטב סויה? זה לא כשר לפסח. מה לא כשר ברוטב סויה? הפעם אני מתעצבנת, אין בזה שום דבר לא כשר. זו לא אשמתי, אני רוצה למכור לך, אני פה בפיקוח של הרבנות. מה לא כשר ברוטב סויה? מה אתם פה, בד"ץ? אוסם לא כשר, והאחרים תוצרת חוץ אז הם לא כשרים. אה, זה אוסם שלא כשר, מה זו הכפיה הדתית הזו? אין שום דבר לא כשר ברוטב סויה. זה בסך הכל קטניות. מישהו מתערב ואומר לי שבכלל זה לא המנהל שאני צריכה לכעוס עליו, הוא רוצה למכור אבל הרבנות לא נותנת לו. אני שואלת את הרב/ משגיח אם הוא הכפיה הדתית פה ומה בדיוק לא כשר ברוטב סויה. הוא מתעלם ממני, אבל באמת לא הייתי צריכה לצפות לשום דבר, אני הרי אישה, אין לי אפילו טבעת על היד ואני לא לובשת חצאית.

כל הפיאסקו הזה עצבן אותי נורא. מילא שאסור ליהודים בארץ הזו למכור לחם, פיתות ופסטה שבוע בשנה. זה החוק. את זה אני יודעת וצופה מראש. כשנכנסים לי לרוטב סויה בלי שום סיבה טובה ובלי אזהרה, זה לעוות, להחמיר, ולעודד שנאת חינם.

מזל שהצלחתי למצוא רוטב סויה בפיצוציה. וגם חרדל, על הדרך.

בערב נסענו לרגינה כדי לערוך את תחרות השתיה המסורתית. בתור מייסדת התחרות, שמתקיימת כסדרה כבר 6 שנים ברציפות (מאז אמרתי למנשה הקטין פעם, בוא נעשה תחרות שתיה) (למרות שבשנה שעברה בדיוק נחחתי בהודו, ועשיתי סדר מזעזע בדלהי שכלל כוס וחצי של יין מהול, שני רבעי תפוח אדמה, ורב שקורא לבד הגדה מקוצרת וחסרת שירים מרחוק, אבל מה אני אגיד - הגיע לי (מי אמר שאני לא מספרת חוויות מהטיול? ))(ולפני שנתיים הוא עשה שבת) שמור לי מקום של כבוד בשולחן הילדים. (זה השולחן הזה בו אין לך סיכוי להשיג מקום אם אתה בן פחות מ-20).

טוב, את כל זה כתבתי בערך יום אחרי הסדר ולמרות שקרו עוד כמה דברים משעשעים אחר כך, שהתחילו בבואי-תברכי-על-היין ובואי-תברכי-שוב-על-כוס-ראשונה (אני עושה מה שראש הסדר אומר לי, עם שתיה חוזרת כמהדרין), דרך החברה של מוקי שחשבה שאולי אני אקרא את ההגדה מהר (לא בובע, אצלנו קוראים הכל, מתווכחים על זה, ונהנים מכל רגע), ועוד המון יין שהפסקתי לספור מהר מאוד, ואני בטוחה שאמרתי ועשיתי כמה שטויות וגם נתתי למנשה את ההרצאה בנושא, לך תעשה טיול אחרי צבא, אבל מאז הספיקו לקרות לי עוד כמה דברים ואין מצב בעולם שהפוסט הזה יגמר אי פעם.

אני, אם תסלחו לי, וגם אם לא, אמשיך להיות בלוגרית זרקנית ולא נוכחת ואסע עכשיו להנות מימי החופש האחרונים שלי לעתיד הקרוב. תהיו חזקים ונשיקות בבית.

חג שמח ו/או כשר

קצה

אופליין