יש לי אקס שהיה צוחק על הדכאון שלי. הוא אמר שזה מן דכאון כזה של מישהי שיש לה הכל. זה היה נורא פוגע.

לסרט "אדפטיישן" כל אחד מגיב שונה. כי יש בו המון. בי נגע הקטע בו לרוש מוביל את מריל סטריפ בביצה. נדמלי שהם קצת הולכים לאיבוד. היא אומרת משהו. הוא צועק עליה, "you stupid bitch, get your own hobby" תוך שהוא הולך הלאה. והיא מסתכלת אחריו.

לא הזדהיתי איתה באופן כללי. אולי קצת. אבל שם מאוד. אולי בגלל העלבון הזה, שאין לדעת אם הוא נכון לגבי או לא. והרגשת הריקנות. משום מה הרגשתי שאני שואבת את העניין והידע שלי מאחרים, שזה לא בא ממני. או לא מספיק.

לכל אחד יש את השריטות שלו. והשדים מהעבר. ההווה הגשמי לא מכיל את כל מה שאנחנו. לא תמיד אפשר לראות את מה ששם בפנים. כמו שהאקס שלי לא ראה.

ופתאום הפכתי את המשקפת, והסתכלתי עליו, פתאום הבנתי למה הוא אמר לי את זה.

ואז חשבתי על מישהו אחר.

ואז כתבתי שיר.