בימים רחוקים, הג'ינג'י נהג לצטט קטעים מאיזה מסמך שהתגלגל לידיו* שנשא את השם המרנין: "איך לענות לבחורה. הקורס לתקשורת שלא תלמד באוניברסיטה". אחרי חזרות מרובות אני יכולה לשחזר בקירוב טוב את מה שהלך שם.

"שבת אביבית להפליא. הציפורים מצייצות, התנים מיללים. ממש כמו אלקטרון במעטפת האטום, אתה נמצא במצב האנרגטי הנוח ביותר: שרוע על הספה, מול הטלויזיה, רואה את משחק השבת. שום דבר לא יכול לשפר את הרגע הזה, פרט אולי לטלויזיה גדולה יותר.

אז, כאילו משום מקום, נכנסת החברה שלך לסלון ושואלת: תגיד, אני שמנה?" כאן בא תיאור של כמה אין תשובה נכונה לשאלה הזו, ומה בכל זאת צריך לענות עליה (לא, כמובן).

אחר כך יש עוד כמה שאלות, משעשעות למדי, והתשובות הנכונות שלהן. ואז מגיע החלק של "שאלות שיש לענות עליהן בשאלה.

- מה היית עושה אם הייתי בהריון?

- למה, את בהריון?

- למה, אני שמנה?

אופס! היית צריך לראות את זה בא. ננסה שוב:

- מה היית עושה אם הייתי בהריון?

- מה את היית עושה אם אני הייתי בהריון?

לא מי יודע מה, אבל זה יתן לך עוד זמן לחשוב על משהו טוב יותר."..

זה ממשיך, ומוצלח למדי.

אני כמובן, ראיתי במסמך המרתק הזה עדות חיה לכך שאני לא בחורה אמיתית. מעולם לא טרחתי לשאול בחור אם אני שמנה (אני רזה. מה לעשות), אם הוא אוהב אותי (אם הוא לא אומר את זה לבד, למה לגרום לו לשקר) או איזה נעליים יותר יפות (אני יודעת לבחור לבד בגדים מגיל שנה. למה אני צריכה אותו?). אבל זו הרי עדות חותכת לכך, שזו רק אני. שיש בי משהו לא נורמלי, אולי לא רע, אבל לא נורמלי. אם כל בחורה נורמלית יודעת להציק לבחור ככה, ורק אני לא יודעת לשאת את הנאומים האלה, זה לא טוב. חסר לי כישור חיים בסיסי.

ואז, יום אחד, וזה היה בתקופה שיצאתי עם אביב, הוא שאל אם אני בהריון**. לא, עניתי. 10 דקות אחר כך הבנתי איך פספסתי את הפוטנציאל האדיר של העניין. למזלי, אביב שאל את אותה שאלה שוב שבוע אחר כך:

- את בהריון?

- למה, אני שמנה?

- כן, את פרה שמנה.

המומה, סתמתי את הפה. לא ידעתי מה לענות על זה. בצר לי, פניתי לג'ינג'י ושטחתי בפניו את התגלגלות האירועים. הוא לא עזר לי בכלל. "אני לא מבין בזה. לא יודע לשאול את השאלות. רק לענות עליהן."

וכך נשארתי מאותגרת-הצקתית.

לא מזמן, דיברתי עם אביב*** וסיפרתי לו את כל הסיפור (שהוא כמובן שכח). ואז ביקשתי שילמד אותי איך להציק לגברים. ומאיפה אני יודע? נו, אתה יצאת עם כל העולם. אביב דיבר לעניין משך דקה וחצי בערך. למשל, את עניין ההריון להתחיל ב"מה היית עושה אם הייתי מאחרת", כמו גם שהכל עניין של תזמון, כשהבחור בדיוק רואה טלויזיה, או באמצע סקס. צריך חוש לזה. הוא הבטיח להרחיב כשנשתה קפה (שהוא הציע שנשתה ביחד מזמן, ומאז מתחמק ומאשים אותי שלא התקשרתי. יש סיבה שאני שואלת דווקא אותו את השאלות האלה).

אחרי השיחה הזו הבנתי איזו שאלה באמת מטרידה אותי, ושאני יכולה לשאול אנשים, כדי להתאמן. ובאמת, בשיחה הבאה שלי עם הג'ינג'י:

- תגיד, אם היית מגלה סוד שלי, היית מספר לי שאתה יודע?

- אם לשפוט לפי נסיון העבר, אז לא.

- איזה סוד אתה יודע עלי ולא סיפרת לי?

- מי אמר שזו היית את?

- אז לא היית מספר לי? ואם זה לא היה משהו אפל במיוחד?

כאן בערך זה נגמר. הג'ינג'י שוב לא מנסה אפילו לנחש. אין בו את יצר הרע. זה די מוציא את הכיף מלהציק לו. מצד שני, אני כן חושבת שהוא יספר לי שהוא יודע אם הוא יגלה שיש לי בלוג.

היום בבוקר הלכתי לשבת בבית קפה, כדי לברוח מהשממון בבית הורי. אני כאן כבר שבוע. קורבן של הנסיבות. ושל רגע של שטות כשהסכמתי להשאר כאן סופשבוע, במקום ללכת סוף סוף לראות את מצעד ה-JAVA או לפחות את רוקי בקולנוע כוכב. אז אחרי שבזבזתי את הזמן במקום ללמוד, החלטתי להתאוורר. הבוקר הוא שעה של זקנים. דבר מדהים. אני ישבתי לי באמצע מקום שלושת רבעי ריק, וכתבתי לעצמי כל מיני שטויות. בסוף נאלצתי ללכת, למרות שהיה נורא כיף.

ואז, ברחוב, פגשתי את אביב, שהציע שנקפוץ אליו הביתה.

5 דקות אחר כך ביקשתי ממנו לחזור לשיחה של איך מציקים, ומיד התחלנו בסבב הצקות הדדי. אביב העלה שוב את הנקודה, שהוא לפעמים מנסה שלא להציק אבל אנחנו (אני ועוד ידידה שלו) פשוט משתעממות מהשיחות איתו ככה. ניסיתי לענות לו ברצינות אבל הוא רק ניסה להיות מצחיק ומציק. אז ויתרתי. במקום זה שאלתי אותו, אם היית מגלה סוד שלי, לא אפל במיוחד, היית מספר לי שאתה יודע? אביב אמר שסביר מאוד שכן, העלה על פניו את הארשת הרצינית, ונתן את הנימוק המלא, על כמה הוא מכיר אותי ואני גם יודעת עליו דברים וכו'. זה נשמע לי אמין בערך כמו גירסת שרון לפרשת אפל. מה שכן, גם כאן לא היו לי שום ראיות רציניות נגדו. ואז הוא אמר,

- נו מה זה?

- אני לא אגלה לך.

- נו, מה זה?

- אני לא מגלה!

- אז בשביל מה סיפרת לי את כל זה? (אביב גיחך).

- אתה יכול לקבל 3 שאלות של כן ולא.

כדי לקצר, אביב שאל שאלות דביליות. זה קשור למין? לא ממש. ובאיזשהו אופן, יש פוטנציאל למין? זו עוד שאלה? לא, חידוד של הקודמת. כל דבר קשור למין באיזשהו אופן. הוא המשיך לשאול אם זה קשור ליחסים, עבודה, כסף, הנאות חיים בסיסיות (מין אמבטיה אוכל וכאלה). לא. ליתר דיוק, בערך באותה מידה שזה קשור למין. אמרתי לו שהבנאדם הקודם שנתתי לו לנחש, היה הרבה יותר מוצלח בזה ממנו. תודה באמת. תשמע, אני צריכה ללכת. אביב הביע את מורת רוחו מזה שלא סיפרתי לו. נו טוב קח עוד 2 שאלות. הסוד שלך לא קשור למין, לא קשור למערכות יחסים, לא קשור לכסף, הוא משעמם! לכי מכאן וקחי את השאלות שלך!

כשהייתי בדלת הוא שאל אם אני הולכת לפסיכולוג. לא, אבל לפחות יש לך שאלות טובות סוף סוף.

אם אביב יגלה שיש לי בלוג, אני לא מאמינה שהוא יספר לי. מצד שני, אולי הוא לא יתאפק.

----------------------------------------------------------------------------------------------------

* הוא נהג גם לצטט קטעים מדברים אחרים, כמו מבצע סבתא, סיפורי פוגי, והחמישיה הקאמרית. שלא לדבר על יונה וולך. אבל זה באמת לא הנושא.

** סתם כדי להציק. חסר קשר למציאות.

*** למעשה דיברתי איתו לא מעט לאחרונה, בדרך כלל ביוזמתי. קצת מעבר לגבולות הטעם הטוב. אבל רק קצת.