זהירות – פוסט פילוסופי.
העובדות נחשבו מאז ומעולם לדבר מגונה, עניין שיש להתבייש בו. לאורך ההסטוריה אנחנו רואים דוגמאות רבות לכך.
יוון 1 או: אהבה אפלטונית
כמו שהיום כולם אומרים שלסביות זה נ-ו-ר-א טרנדי, ככה ביוון העתיקה היה עם, איך קוראים לזה היום? אה כן, בוחשים בשוקו. טוב, כך אומרים, לא הייתי ביוון באותה תקופה. אישה זה בשביל לעשות ילדים. אהבה, לעומת זו, זה ללכת עם נער רך איברים, יד ביד ברחוב. (מה שרק מראה עד כמה גם העדפות מיניות הן עניין מאוד תלוי תרבות). בכל אופן, באין סכנה של הריון, החבר'ה השתעשעו להם, כנראה, כל הזמן בינם לבין עצמם, כל כך הרבה עד שזה נראה כמעט לא מוסרי שמישהו יהנה כך. ואז בא אפלטון וניסה לחנך אותם, ואמר משהו כמו, אנשים תראו, אהבה זה לא רק מין, כלומר גם, אבל זה גם משהו נפשי כזה.
ותראו מה עשו מזה.
יוון 2 או: שורש שתיים
ביוון העתיקה, פיתגורס כינס סביבו חבורה של מאמינים שהאמינו בתורתו כמו דת. הוא טען שהעולם מורכב ממספרים שלמים, המוזיקה גם היא נשלטת על ידי הרמוניות – יחסים קבועים בין מספרים שלמים שהם, למשל, אורכי מיתרים, וחוץ מזה אסור לאכול שעועית (דווקא בזה יש הגיון מסויים). בכלל, הם היו כת פסיכית כזו, שחיה עם גורו גאון, וקיימה טקסים, כגון העלאת קורבנות על גילוי משפט פיתגורס. ואז יום אחד קם איזה מישהו, חבר מתלמד של הכת, וניסה למצוא את השורש של המספר 2. מפה לשם הגיע הכופר הקטן והחוצפן למסקנה, שזה לא מספר רציונלי, כלומר, הוא לא יחס בין מספרים שלמים. הפיתגוראים לא נתנו לעובדות לבלבל אותם, והדעות חלוקות אם הם היו הומניים והרגו אותו, או שהוגלה ומצא את סופו במוות טבעי אחר.
על גליליאו גלילי אני לא אגיד מילה.
טוב, דווקא במקרה שלו, ההסטוריה הוכיחה שהוא צדק, ובאמת הארץ סובבת סביב השמש ולא להיפך. ואז איינשטיין הוכיח שהוא טעה, כי הכל יחסי, אפשר גם לומר שהארץ במרכז היקום* והשמש סובבת סביבה, פשוט אז המערכת קואורדינטות שבה נעים כל הכוכבים הופכת להרבה יותר מסובכת.
עוד עובדה מצערת היא ציטוטים תנ"כיים. עכשיו, בניגוד לדעה הרווחת שהדתיים גנבו את התנ"ך, אנחנו בישראבלוג יודעים שהיה זה הסנרק לבדו שגנב אותו מאיתנו, ולא הדתיים כולם, ממש כשם שלא כל היהודים בוגדים, אלא בעיקר יהודה איש קריות (אבל שלושים שקל זה באמת הרבה כסף, והוא היה אב חד הורי, שרק רצה לדאוג לאוכל לילדו הקטן והרעב. ככה שאי אפשר להאשים אותו). אבל אני הצצתי פנימה פעם, ככה, כשהסנרק היה שיכור ולא הרגיש.
עצת אחיתופל
בספר שמואל ב' פרק י"ז, אבשלום מורד כנגד אביו דוד. 2 יועצים של אביו יועצים לו עצות: אחיתופל וחושי הארכי. אחיתופל תומך באבשלום באמת, ועץ לו עצה טובה. חושי הארכי הוא חפרפרת של דוד. הוא מדבר שני, ועץ לאבשלום עצה אחרת, שנשמעת מצויין, אבל חושי החכם יודע שהיא תביא למפלתו של אבשלום, וכך אכן קורה.
שנים על שנים רווח בשפה העברית הביטוי "עצת אחיתופל", ומציין עצה גרועה, למרות שאחיתופל אמנם בגד בדוד, אך עצות גרועות הוא לא השיא מעולם. אנטישמים, פשוט, כולם אנטישמים. תשקורת עויינת. אחיתופל דיבר עם אלוהים, וביקש, ואלוהים לבסוף נענה לבקשתו, וכצדק הסטורי, איש איננו מכיר כלל את הביטוי, או את אחיתופל. הולך ופוחת הדור.
החכם עיניו
שניים מהפרקים המדהימים בתנ"ך, לטעמי האישי, בספר קהלת, פרקים א-ב. כמעט כל משפט שם הוא פתגם, החל מ"הבל הבלים אמר קהלת, הבל הבלים הכל הבל", דרך "אין כל חדש תחת השמש", "כל הנחלים זורמים אל הים והים איננו מלא", ויש עוד הרבה.
כשהיתה אליס ילדה קטנה, היו נותנים לה מבחנים בהבנת הנקרא, השלם את המשפט: "החכם עיניו..." והתשובה: "בראשו." ומשמעות הפתגם – מוטב להיות חכם כי הוא יודע מה הולך סביבו. המשך הפסוק, הרבה פחות מוכר, מחזק זאת בתקבולת ניגודית: "והכסיל בחושך הולך". וחציו השני של הפסוק הופך את המשמעות: "וידעתי גם אני כי מקרה אחד יקרה את כולם." כלומר, זה לא משנה בכלל אם אתה חכם או טיפש, כי בסוף כ-ו-ל-ם מתים. כולם. גם החכמים. באופן שוויוני וקומוניסטי לחלוטין.
ושוב, באה העברית והפכה את המשמעות על פיה.
בושה. הוצאת דבר מהקשרו. אור לגויים.
עכשיו, אני יודעת שאת רוב קוראי זה לא מטריד כהוא זה. אם הגעתם עד לכאן, סביר שכוח האינרציה, או סגנון הכתיבה שלי, הם שהביאוכם עד הלום. אבל אותי זה מטריד עד מאוד. למה? כי כל הדוגמאות הללו מראות, איך גם במקרים בהם ידועות העובדות ההסטוריות לאשורן, ואין עליהן כל ויכוח, הרי שהדעה הרווחת היא הפוכה לחלוטין. והמחזיקים בדעה הרווחת הם לא רק בורים ועמי ארצות, אלא גם אנשים פיקחים ומשכילים, שמכירים ביטוי או שניים בעברית נכתבת, ומקוצר זמנם לחקור כל דבר ועניין סביבם לעומקו, מניחים שהדעה הרווחת יש לה איזשהו קשר למציאות. אז הנה דוגמא קצת יותר קשורה למציאות.
לחם
מי העלה את מחיר הלחם? אם נעשה סקר מינה צמח שכזה בציבור, במדגם מייצג של האוכלוסיה, ונשאל מי העלה אותו, אני מאמינה שלפחות 60% יגידו, ביבי. העניין הוא, שזה היה דווקא אולמרט. אמנם, יש ויכוח אם ביבי התנגד לעניין או אישר אותו, אבל כמעט אף אחד לא מודע אליו. ולזה יש, אולי, איזושהי משמעות פוליטית, תהא אשר תהא.
אני לא רוצה לדון כאן בשאלה הפוליטית. זו לא הנקודה. הנקודה היא הקוצר בתקשורת, בין הדעה הרווחת לבין העובדות.
זכות הציבור לדעת
הזכות הזו היא רק וירטואלית. מה שאמיתי הוא אולי זכותה של העיתונות לטחוב את אפה לאן שמתחשק, ולפרסם אחר כך מה שמתחשק, כמו שקרה עם ה"דיילי מירור" הבריטי, שפרסם תמונות של התעללות חיילים בריטיים בשבויים עירקיים, שהתבררו כמזויפות. כאן זה מקרה בו "האמת יצאה לאור", וזה קרה כי הצבא הבריטי התעקש והוכיח את העובדות, וזה גוף עם די הרבה כוח. והרי על כל מקרה כזה, אפשר להניח בשקט שיש עוד עשרה שלא מתגלים. במקומות המכובדים ביותר. קשה אפילו להעריך את השגיאה, עד כמה הנתונים שאנחנו מקבלים הם מוטים.
במציאות, כמו בטלפון שבור אחד גדול, אף אחד לא יודע כלום, רק את מה שזה אמר לו כי הוא לחש לו והוא קרא בעיתון את מה שהעיתונאי הזה כתב אחרי שקרא את המאמר של ההוא. הייתי אומרת, תיאוריית קונספירציה. אבל אני לא מאמינה שיש אדם אחד שמושך בחוטים. יש כל מיני אנשים, שמושכים לכל מיני כיוונים, ובטח שיש כאן אינטרסים, אבל בעיקר יש בלגן. המון בלגן. איינשטיין אמר, יש רק 2 דברים אינסופיים, היקום והטפשות האנושית, ואני לא לחלוטין בטוח לגבי היקום.
ורק ה"ציבור", מי שזה לא יהיה, צריך להחליט בהתאם לכל הדיסאינפורמציה הזו, מי ינהל, ואיך ינהל, את רפובליקת הבננות האהובה עלי.
* או, אם בא לכם, אליס במרכז היקום.
תוספות בעריכה מאוחרת: עוד ביטויים שהוצאו מהקשרם, באדיבות המגיבים
"אותנזיה" - מקור: מוות יפה. שימוש: המתת חסד. (באדיבות בולס שקמים)
מקור: "עשיתי לילות כימים" - עבדתי גם בלילה. שיבוש: עשיתי ימים כלילות - ישנתי גם ביום? (באדיבות הסנרק)
"כי האדם עץ השדה" - מקור: שאלה רטורית (ברור שלא, כאילו?). ההיקש מכך הוא שאסור לפגוע בעצי השדה בעת מלחמה. (באדיבות
מכל מלמדי השכלתי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
