אני לא יודעת לשים את האצבע על הנקודה של הערב, בה חיכיתי שזה יגמר. אולי כבר בהתחלה. אולי כשהוא דיבר על הצבא, והתלונן, ואני חשבתי, חבל שלא עשית טיול, היה אולי מסדר לך את הראש, ונותן לך משהו מעניין לומר לי. אולי כשהיתה לו איזו יציאה יפת-נפש כזו, ואני חשבתי, אוי אלוהים, מה את עושה עם ההומו הזה. אפילו לגמור את המשקה שלו הוא לא מסוגל. אפילו לעשן הוא לא יודע. ובאמת הצטערתי שלא עשיתי דייט הפוך, לפחות הפעם, כי ככה הייתי מזדיינת איתו כשאני עוד נמשכת אליו, ובמהלך הדייט ירד לי ממנו יותר ויותר.

אחר כך הייתי עייפה. הלכנו אלי הביתה. למה לא העפתי אותו קודם, לא יודעת. הוא היה נבוך. שונאת את זה. תהיה בטוח בעצמך, לעזאזל. תהיה גבר. אל תתן לי להשפיט אותך ככה. אני שתלטנית, אני כריזמטית, תהיה אתה יותר. אל תפחד ממני, כי אז יש לי שתי אפשרויות - להיות ביטצ'ית, או להיות לא בטוחה בעצמי רק כדי שאתה תרגיש טוב עם עצמך. ולא, אין מצב שאני אבחר בשניה. עבדתי קשה על האישיות שלי, אני לא מוותרת עליה כל כך בקלות.

נתת לי המון נקודות יציאה. גברים מנוסים אף פעם לא נותנים כל כך הרבה, הם שומרים תמיד על רצף, תמיד דרוכים לפתות. ואתה נתת בלי להרגיש בכלל, לא במודע. אתה צריך להבין, ממי, שזה לא עובד ככה. אתה נותן לבחורה אפשרות לסגת, היא תנצל אותה. אני ניצלתי אותה. יותר מפעם אחת. מה שכן, היית נחוש בדעתך, ועבדת לפי המשפט הידוע, if at first you don't succeed, try try again. עייפת אותי. שכבתי איתך בכל זאת, נו טוב, מתוך שעמום, וכי לא היה לי כוח להעיף אותך. העניין לא עלה יפה, בוא נגיד את זה ככה.

אחרי מקלחת, בחרתי לי בקפידה בגדים מכוערים, והתיישבתי במרפסת לעשן. חקרתי פעם מישהו, איך נפטרים מבחורה שהוא לא רוצה שתישן אצלו. הוא אמר, "אני עוסק בענייני, יושב, מעשן, קורא ספר. חצי שעה אחר כך, (טון מופתע) מה, את הולכת? טוב, שלום." העצה תוייקה לי בראש תחת תיקיית "might be usefull". אבל בייבי-פייס (אני מתביישת לחשוב שנתתי לו שם בבלוג. ועוד שם יפה. מה חשבתי לעצמי? מה, מה?!) התיישב מולי. שוב סירב בנימוס לסיגריה (האמת שהצעתי רק כדי לעצבן אותו). רק דבר אחד עוד עניין אותי. אבל לא היה לי נעים לשאול. אז התפשרתי על, תגיד, כמה חברות היו לך? לא יותר מדי, הוא ענה. ולך? תלוי איך סופרים. 3 רשמיים ועוד 3 לא רשמיים. (האמת, תלוי באמת איך סופרים. אני לא בטוחה שזה רק 3 לא רשמיים. זה יכול להיות בקלות 5, 6 לא רשמיים. תלוי איך סופרים. אני גרועה בזה. כמו מהנדסת טובה, אני לא יודעת מתמטיקה בגרוש). אחר כך שתקתי. מדי פעם הוא שאל משהו, ועניתי תשובה לקונית. לא הבטתי בו. חיכיתי שהוא יבין את הרמז וילך. כנראה שלא הפנמתי מספיק טוב את הטכניקה ההיא, אולי באמת הייתי צריכה לפתוח איזה ספר, או להכנס לאינטרנט, או לשבת ללמוד. בסוף, אחרי שבאין ברירה הבהרתי לו במלים שאני לא רוצה שישן איתי, זה קטע כזה שלי, לא נוח לי עם זה (ככה אמרתי), הוא עוד הציע שישן על הספה. והספה בחדר שלי, היא של שני מושבים. אני לא הייתי רוצה לישון עליה. הבהרתי את עצמי שוב. והוא הלך. סוף סוף.

הייתי יוצאת לאפטר-דייט, אבל השעה כבר היתה מאוחרת באמת.

במקום זה, התנחמתי בעובדה, שיום קודם ינוקא ביקר אותי, והכל היה הרבה יותר מוצלח. ועכשיו, כל רגשות האשם שהתחלתי לפתח, נעלמו.

כנראה שאני פנויה בכל זאת לצאת עם הפיזיקאי ההוא. דייט או שניים.

וכמובן, בייבי פייס הספיק להתקשר, תוך כדי כתיבת הפוסט. פעמיים. סיננתי. איזו ברירה יש לי?

 אליס השחורה, שרמוטה משועממת לעת מצוא.