אזהרה: בסוף הפוסט הזה יוצג הפתרון לחידה שבסוף הפוסט ההוא. אז אם אתם לא מכירים, ולא אוהבים שמגלים לכם, אני את שלי עשיתי.

אתמול הלכתי עם אורנית וחברים לחפש את המחשב הבא שלה. זה כלל בעיקר הסתובבות בכל מיני קניונים, עם עוד כמה חברים שלה (שזכרו אותי באופן מפתיע, מה שלא עבד בכיוון השני. ככה זה כשאתה חדש), והסתכלות על כל מיני צעצועים (מחשבים, לפטופים, מארזים, עכברים אלחוטיים אופטיים, קוראי mp3 מיניאטוריים, כאלה) (לא, לא פורנו! נשבעת! פורנו לא היה שם בכלל!). אני התמקדתי בלחשוב בערגה על הלפטופ שלי (מסתבר שעם מחשב אני כן מסוגלת למערכת יחסים מונוגמית). חשבתי שזה נגמר בארוחה בברגר קינג, אבל בסוף מצאתי את עצמי בביתה של אורנית.
ואז, בשיא המתח, צלצל הסלולרי שלי. גיא וגילי רצו שאני אבוא לראות איתם סרט. אמריקן ספלנדור. עכשיו. איזה כיף!!! לקחתי איתי עוד עובד הייטק* שהיה שם במקרה, והסיע אותי לכיוון הבית (וגם הבטיח להעביר את הקורות חיים שלי. אני, בתמורה, זכרתי בעל פה את ה ICQ שלו), ואז, בדרך, התקשר צ'ומפי. שאל מה אני עושה ומה התוכניות שלי. אמרתי לו. באקט של שטות הצעתי לו לבוא גם. הסברתי לו איך להגיע. ואז נכנסתי להיסטריה בקול רם, על איך אני נראית ומה אני לובשת. ההייטקיסט* אמר שזה אמנם לא היה רעיון טוב להזמין אותו, ושטות מוחלטת ולא לעניין והכל, אבל כיוון שזה היה קז'ואלי ואגבי לחלוטין, אז זה בסדר שאני לובשת שרוול וגופיה.
7 אנשים ישבנו שם, בסופו של דבר, לראות את הסרט הנפלא הזה. אמריקן ספלנדור. והיתה יופי של דינמיקה. הדבר היחיד שהפריע לי, זה שלא יכולתי לומר את מה שחשבתי כל הזמן - שהאיש הזה כותב בלוג על החיים שלו, ומוכר אותו כחוברות קומיקס, אי שם בסבנטיז-אייטיז. כאילו, זה פשוט בלוג! הוא מספר על חייו, שהם סטנדרטיים למדי רוב הזמן, על הדברים הקטנים, התור בסופר, האוטובוס, שיחות שהוא שומע באקראי. הוא משתמש בשמו האמיתי, ומכניס את הסביבה שלו לתוך הסיפור גם. חוצמזה, יופי של סרט.

אחר כך, שכחתי את הסלולר שלי שם. חזרתי עם צ'ומפי אחרי 5 דקות בחוץ. לא ראיתי אותו, אז צלצלתי אליו, והוא צלצל בכיס של צ'ומפי. חוצפן! לגירסתו, גיא נתן לו את זה מיד כשבאנו לקחת אותו, כשלא שמתי לב. (מה שדי מתאים לגיא). ואז ישבנו בפאב ליד הבית, ושתינו לימונדה. היתה שם גם איזו עוגה. צ'ומפי חמוד, אינטיליגנטי, מעניין, בטוח בעצמו, מכיר את כולם, וילד. הוא עדיין לא חושב שהוא יצא עם מספיק בחורות, הוא רוצה ללמוד באוניברסיטה ולחגוג כמו בסרטי קולג' אמריקאיים, והוא בטח גם יעשה את זה. אפילו אני עשיתי את זה. אז שצ'ומפי לא? הבנאדם שם אותי בכיס מבחינת קוּליות. רשימת דברים שלצ'ומפי יש ולי אין: קעקוע גדול וצבעוני על היד. אופנוע. זיפו. ידע בגלגול. (ולא, לא שכל זה דווקא חיובי, למעשה אני לא רוצה אף אחד מאלה לעצמי, אבל נו, שיהיה).

אחר כך ישבנו לעשן סיגריה, על ספסל בחוץ. ואז הוא ליווה אותי הביתה ונתן לי נשיקה סמלית, יבשה, על השפתיים. אמר שהוא יתקשר.

עדיין לא הצלחתי להחליט אם הוא לא מעוניין או שהוא סתם נבוך.

ניתוח לאחור העלה כי, במהלך הערב הספקתי לדבר בין השאר על הנושאים הבאים: האוניברסיטאות בארץ, בניגוד למכללות, מקבלות תקציב מהמדינה על כל סטודנט שלומד שם (עד מכסה מסויימת). איך פועל, בגדול, גוגל ( מה, אף פעם לא חיפשת שמות של אנשים בגוגל?!) ואיזו תת תרבות מטורפת נוצרה סביב זה. מה זה  firewall.(יתכן בהחלט שהיו עוד כמה פרטי טריויה פה ושם).

אתם חושבים שזה יכול להפחיד ילדון שרוצה לצאת עם בחורה ולהרשים אותה?

אני חושבת שזו בעיה שלו. אני חושבת שהסיכוי של זה לעבוד בינינו, בין כה וכה, הוא לא יותר קטן ולא יותר גדול מהסיכוי של רוב הבחורים שאני יוצאת איתם. או שהם גרים בעיר הלא נכונה, או שהם לא מסוגלים לתפקד בחברה, או שהם לא עושים לי את זה בגרוש, או שהם סתם זורקים אותי (בלי הגבלה דווקא לקטגוריה אחת בלבד).

אולי אני צריכה לדבר איתם על אהבה, או לשאול מה הם מחפשים בקשר. (NOT!)

היה מאוחר. בניגוד לוומבאט, fudo, השחלות ועוד כמה אנשים, אני לא מסוגלת לכתוב פוסט באמצע העייפות. היום הוערתי אחרי 4 שעות שינה בקושי, בידי בעלת הבית שסוף סוף חזרה אלי (אין לנו גז, הרצועה של התריס בחדר שלי נקרעה, אין לנו מפתח לתיבת דואר, וצריך לסכם על חידוש החוזה. את זה שהמקפיא במקרר הטרנטה שלנו שוב נראה כמו עידן הקרח, אבל לא יעיל במיוחד להקפאה, כבר לא היה לי לב לשפוך עליה באותה שיחה. לא נורא. בקרוב נתראה שוב.) (היא דווקא די בסדר, היא. נפלתי טוב). לא הצלחתי לישון עוד. התחלתי לחיות על קפה.

עצה לחיים

תגדירו בשרת דואר שלכם את do-not-reply של ישראבלוג ככתובת בספר כתובות, ואז הוא לא יחסום מיילים מהאתר.

קרדיטים

הראשונה שפתרה את החידה היתה פנלופה, מהר מאוד אחרי פרסום הפוסט. נושף בעורפה, בהפרש של שתיים וחצי דקות, דרקון המרק המעופף. יום אחר כך גם מר בוב, ואחריו אבי, שהשיב בכמה חידות משלו (1, 2, 3). ואז אלדר, שאיים עלי בעוד חידות כדורים.

הפתרון

שמים בקערה אחת כדור אדום אחד, ובשניה את כל שאר הכדורים.

הסבר: בהסתברות של 50% תבחר בקערה שיש בה כדור יחיד אדום, ואז בטוח יבחר כדור אדום. בהסתברות של 50% תבחר הקערה השניה, ואז יש כמעט 50% (49/99) שיבחר כדור אדום. ביחד - קרוב ל- 75%.

(אם מישהו רוצה להוכיח אופטימליות של הפתרון, שיגדיר משוואה הסתברותית ויגזור. לאחרים, סליחה על הסינית).

------------------------------------

* בעריכה מאוחרת, ההייטקיסט קיבל בזאת את שם החיבה: ערבה. וריאציות מצחיקות יגיעו במקרה הצורך (אבל בדר"כ אני דווקא נורא נחמדה). ראו דיון בתגובות.