לפני 10 דקות התקשרו ואמרו לי שקיבלו אותי לויצמן.

אמאל'ה.

מה אני עושה עכשיו?

בת"א יש לי מעבדה טובה. ומנחה. טוב. כך זה נראה. ובתואר שני, מנחה הכי הכי חשוב. יש שם כיוון ברור, נושא כללי לתיזה, לכל הרוחות.

כסף, לעומת זאת, הוא נושא יותר בעייתי שם.

וגם בירוקרטיה.

בויצמן מחפשים מנחה רק אחרי שנה. חתול בשק.

מצד שני, יש שם בדיוק בדיוק את מה שאני רוצה ללמוד.

או יותר נכון מה שרציתי. עד שנתקלתי במעבדה שלי, שיש בה משהו די מגניב.

כבר שכנעתי את עצמי שעדיף תל אביב. כי המנחה זה הכי חשוב. וגם, קמפוס עם משהו הומני בפנים. וגם, כי ידעתי, שאין לי לחלוטין שום סיכוי what so ever להתקבל לויצמן. (במיוחד אחרי כל הדברים שטעיתי בהם בראיון.)

אופס.

בויצמן, אני לא צריכה לעבוד בחוץ כמה ימים בשבוע. מצד שני, קריעת תחת. כמו הטכניון.

וגם, עדיין לא מצאתי עבודה. כך שזה באמת יותר קורץ.

וזה ויצמן, לכל הרוחות. ויצמן! למקום הזה יש שם! כולם שם גאונים מטורפים! (לפחות כל אלה שאני נתקלתי בהם).

טוב. אני הולכת לקפוץ מבנייני עזריאלי, זה בטח יפתור את כל הבעיות.

בונוס

ארנב יושב ליד מנהרה, ומתקתק על הלפטופ שלו. מגיע שועל.

"ארנב, ארנב, מה אתה עושה?"

"אני? אני כותב את התיזה שלי."

"על מה התיזה שלך?"

"התיזה שלי, על איך ארנבים אוכלים שועלים."

השועל צוחק. "אבל זה לא נכון, ארנבים אינם אוכלים שועלים."

"כן הם כן", אומר הארנב, לשועל שמביט בו בזלזול. "בוא איתי לתוך המערה ואני אראה לך."

השועל, מגחך, ניגש עם הארנב פנימה.

כמה דקות אחר כך, יוצא הארנב לבדו מהמערה, ובידו זנב השועל.

הוא מתיישב שוב ליד הלפטופ וממשיך להקליד.

"ארנב, ארנב, מה אתה עושה?" שואל אותו תן מזיל ריר שעובר במקום.

"אני? אני כותב את התיזה שלי."

"ומה התיזה שלך?"

"על איך ארנבים אוכלים תנים."

גם התן צוחק. "ארנבים לא אוכלים תנים."

"באמת? בוא איתי למערה ואראה לך."

השניים נכנסים, והארנב לבדו יוצא, עצם של תן בידו.

כמה דקות אחר כך, עובר במקום זאב.

"ארנב, ארנב, מה אתה עושה?" שואל הזאב.

"אני? אני כותב את התיזה שלי."

"על מה התיזה שלך?"

"על איך ארנבים אוכלים זאבים."

הזאב אומר לו בביטול, "לא נכון, ארנבים לא אוכלים זאבים."

"בוא איתי למערה ואראה לך."

הזאב נכנס עם הארנב ללא היסוס. בתוך המערה, מיד אחרי הכנסם, קופץ אריה על הזאב והורג אותו.

מוסר השכל: לא משנה כמה התיזה שלך מפגרת, העיקר שיש לך מנחה טוב.

שלכם,

אליס המבולבלת