יש איזה אירוע, שקשה לי לעבור עליו בלי דיווח, וזה היומולדת של אביב. זה לא שזה לא היה כבר לפני שבוע, ובמונחים הרגילים זה old news. זה לא שלא הייתי בעוד 2-3 ימי הולדת מאז. זה לא שלא איימתי שאני לא אבוא. זה לא שלא תכננתי לקנות לו מתנה יקרה וחסרת שימוש בכוונה (ליומולדת שלי, קיבלתי כוסות יין. כאילו, כוסות יין! חצוף).

הוא אמר לי לבוא ב- 10. שימוש קל במקורות מודיעיניים יודעי דבר, העלה שאחרים קיבלו את השעה 9:30. שזה לא מפתיע, הוא תמיד עושה את זה. אותי הוא פשוט אוהב פחות. באמת שהשתדלתי להגיע בזמן (מה אני לא אעשה כדי להרגיז את אביב), אבל כהרגלי התעכבתי מעט והגעתי למחוז חפצי רק ב- 9:45. ישבנו בפאב חיפאי, שלא אחשוף כאן את שמו, מהחשש המובן שפשוט יזרקו אותי משם בפעם הבאה שאגיע. את כולם הכרתי, חוץ מהחברה הנוכחית. לפעמים אני קובעת דעה על אנשים במהירות הבזק, לטוב ולרע, ממש תוך רגע. לפעמים, אין לי מספיק נתונים. זה היה המקרה, וזה העציב אותי קצת, כי רציתי לרכל עם עצמי עליה.
עסקנו בעיסוק החביב עלינו בימי הולדת של אביב, שהוא כמובן לרדת עליו. בדרך כלל, שיחה עם אביב נגמרת בירידות הדדיות. וזו לא רק אני, עם כל החברים שלו זה ככה. כשכולנו מתאספים יחדיו, יש לנו את האופציה הנהדרת לרדת עליו במשותף, וזה נורא כיף. נורא נורא כיף. סופר מריו כיף. קתרזיס לשנה שלמה.
אחר כך, משהרחבנו את מעגל האנשים, עברנו למקום מרווח יותר וצרכנו אלכוהול רב יותר, התחלנו במטרה האמיתית של הערב. אל תשאלו אותי מה היא היתה. אני לא זוכרת אם קודם נמרחנו אחד על השני, או קודם זרקנו זה לעבר זה תחתיות של בירה (עיסוק שהוא בהחלט מאתגר יותר כשאתה שיכור), או שבראשית היתה מלחמת קרח (איפה הוא יותר מציק, בתחתונים או בחולצה?). מה שבטוח, הרבה זמן לא הייתי בכזו יומולדת. וכשאני אומרת התמרחות, אני מתכוונת לסוג הזה של התמרחות אמיתית, קבוצתית, ערימה של חבר'ה, שבלי הבדל דת, גזע, מין, נטיה מינית ובני זוג, נמרחים אחד על השני.

מאז דיברתי עם אביב לא מעט. השיחות התחילו מ, היה ממש כיף אתמול, דרך, אז קראת מה שכתבתי לך? (היתה שם איזו ספק ברכה, ספק מכתב, שהכנסתי לשקית של הספרים, יחד עם האמן ומרגריטה, ויש האומרים שלאותה שקית הצטרף גם תפריט של המקום, כשמישהו מהנוכחים הרגיש שיכור מספיק, אבל אין לכך שום ראיות מוצקות). הוא אמר שעדיין לא, וניסה לשדך לי ידידה שלו. אחר כך הוא אמר שכן, המשיך לנסות לשדך לי אותה, והתחיל לנסות לשלוח לי סיפור באימייל. מאז, קיבלתי כמה טלפונים ו- smsים, ואימיילים, שעניינם, האם קיבלתי את זה.

ביום שישי, לעומת זאת, הנסיבות היו אחרות. יומולדת לחווה, השמחה לילדים. הגענו שעות לפני (כי הגעתי עם וומבאט ועירית מחיפה), ניפחנו בלונים עד שיצאה נשמתנו, וברחנו, כל הבגירים מדי, לתוך החדר, כדי לנשום אויר צח וחף מעודפים של בני 19 מבמה חדשה, שאין לי שום דבר נגדם, אבל בהיותי סנובית בועה מוצהרת, אני פשוט מתחברת יותר לבועה שלי. אפילו חומוס לא היה. הבנתי שהערב לא יעבור טוב בלי אלכוהול, וניגשתי למלאכה. אלכוהול דווקא היה והרבה, ואני גיוונתי לי בין יין סביר, לבין ליקר נחמד. לאט לאט באו עוד ועוד אנשים שיכולתי להתחבר אליהם, ונהיה יותר ויותר נחמד. נורא שמחתי כשערבה הגיע (fluttery will get me anywhere ).

נקודת שיא של הערב: פסנתרנית מוכשרת וזמרת מהממת, מבצעות ביחד קטע שנשמע אופראי לחלוטין. חתיכת מעבר פאזה בתוך מסיבה מלאה ילדים פוסט-מודרניסטיים במצבי צבירה שונים. מחיאות כפיים סוערות. במילה אחת: ואו.

הנקודה הפשיסטית של הערב: הרוב אומר שאני מעשנת, רק בגלל שתי סיגריות שהוצאתי מהנפטלין. ואני אומרת להם, עם סיגריה ביד, שלא. מה הם מבינים בכלל. הלאה הדמוקרטיה.

דברים שעושים רק כששיכורים: לא התפשטתי ולא רקדתי על השולחן (נו באמת, בשביל זה צריך אלכוהול?). אבל ניגשתי לילדונת הגותית שהסתובבה שם עם בגדים שחורים וצלב (ואנרגיות שליליות, אם אתם שואלים אותי, ואני לא מבינה כלום באנרגיות), ושאלתי אותה מה הקטע של הצלב. אחר כך, חקרתי מישהו אחר על יחסיו עם בחורה אחרת במסיבה. כל זה, נוגד לחלוטין את ההרגל שלי להמנע משאלות. אולי צריך לאמץ את זה, דווקא מעניין.

הנקודה העייפה של הערב: נרדמתי על הספה.

הנקודה הביזארית: קיבלתי sms מאביב: הגיע? נו באמת, נראה לך שביום שישי בלילה אני מחוברת לרשת?! יש לי חיים!

ובקיצור: היה נורא כיף.

אתמול טרחתי לבדוק מייל, ולשם שינוי הוא הצליח לשלוח לי משהו. קראתי את זה, וזה אפילו היה די מוצלח. מסוג הדברים שגורמים לי לחשוב, למה אני משקיעה את כל הזמן הזה בבלוג, כשאפשר ליצור ספרות של ממש, פיקציונרית וחכמה. (כי אני מכורה, זה למה...). כמובן שיש שם גם מה לשפר (אני ביקורתית. love me for what i am).

באקט של סולידריות התקשרתי, ואמרתי שקיבלתי את המייל. מה דעתך? הוא שאל. תגיד, אתה זוכר שלפני בערך שנתיים נתתי לך לקרוא סיפור שלי? כן, היה משהו כזה. ואתה לא קראת אותו מעולם. אני דווקא ניסיתי, ונשברתי באמצע, פעמיים, הוא היה כל כך משמים. באמת? על מה הוא היה? אני לא זוכר כל כך. אביב, אתה שקרן גרוע. נו, אז מה דעתך? לא יודעת, לא קראתי. לא קראת? לא.

זה לא שזה יעבוד, אבל זה היה משעשע.

אלכוהול מלמד אותי דברים על עצמי.