כמו תמיד כשאני בדכאון, אני יודעת שיש דבר אחד שיכול להפוך אותי לנורא עליזה, ומהר.

מין.

לא שזה כל כך קל, למצוא מין כשאני בדכאון, אני באמת לא במיטבי. מצד שני, אני בחורה. זה גם לא כזה קשה. בכל זאת, עוד לא הגעתי לשלב שאני יוצאת מהבית עם פיג'מה ורולים בשיער. (אגב, למה זה טוב, רולים בשיער? עדיין לא הפנמתי את הקטע).

אתמול רציתי ללכת לערב במה, ואפ'חד לא רצה לבוא איתי. ובאמת עברתי על כל האנשים הסבירים. שגרים בעיר הזאת. אבל כשדיברתי עם גיא, הוא הזמין אותי ליומולדת של חבר שלו. שאלתי אם יש לו חברים כוסונים. לא. טוב, נו, אני אבוא בכל זאת. כמעשנת מתחילה, התנסיתי לראשונה בחוויה חדשה, לעשן למישהו בבית. זה טקס, מסתבר, "אפשר לעשן אצלך?", אלתור מאפרה, ואז כולם שנוררו ממני סיגריות. (כן, אני יודעת שאתם עדיין נגד. לא אכפת לי. זה השקט שלי עכשיו, סיגריות. אני מגיעה, בחסד, לחצי קופסא ביום. כשהכל מתפרק סביבי, טוב שיש איזה עוגן קטן כזה, משהו יציב, מקום טוב ליפול אליו). בהתחלה לא היו שם הרבה אנשים. גיא וגילי. רונן, ואיזו אקסית שלו (למדה איתי בפקולטה. כולם מכירים את כולם). איש היומולדת. כמה חבר'ה שלו מהעבודה, לא מישהו מעניין.

אחר כך, לאט לאט, באו עוד אנשים.

בין השאר, שניים מאיזה קיבוץ, נראו קצת מסטולים. אחד מהם היה קצת נמוך. השני מצא חן בעיני. שיער ארוך. יחף. אחד המשפטים הראשונים שאמרתי לו, שאני חננה. (זה טוב, להודות בזה ככה, על ההתחלה. במיוחד עם מיני, סיגריה ביד וכוס יין. מפלסטיק אמנם, אבל בכל זאת.) (הכוס מפלסטיק, לא היין, חכמולוגים!).

בכל אופן, חצי שעה אחרי שהכרנו, בקירוב, היינו עסוקים בלבדוק את השקדים אחד של השני, באיזה חדר, לאו דווקא לבד. בעיקר אני זוכרת את הטעם הנורא של הטקילה שהוא שתה קודם. טוב, גם אני שתיתי קצת. כשאני בדכאון, אין לי אלוהים. זה היה נחמד, לא רציתי ממנו שום דבר מיוחד, מקסימום זיון, בואו נחשוב לטווח קצר, בואו נהיה ריאליים. אבל, אפילו סתם להתנשק עם איזה שיכור במסיבה קטנה, מרחיק אותי מהדכאון, נותן אולי משהו שיכול לגלגל אותי הלאה, להעביר אותי מעבר למהמורות האלו בכביש חיי.

רונן בא ואמר שהוא רוצה ללכת. הוא היה הטרמפ שלי הלוך. התלבטתי רגע. אמנם זה מרחק הליכה, אבל לא התחשק לי ללכת ברגל לבד באמצע הלילה. אמרתי להוא שלום. הוא נפרד ממני בתשומת לב, לא באדישות. אמרתי שהוא יכול להתקשר אם הוא רוצה. הוא אמר שהוא רוצה. שאל אם ליומולדת יש את המספר שלי. אמרתי שלגיא יש.

קשה להגיד שבניתי על זה.

כשיצאתי החוצה, גיליתי sms ממספר לא מזוהה. חשבתי שזה צ'ומפי, אבל מחקתי אותו מהזכרון לפני שבוע בערך, כי לא שמעתי ממנו שנים. אז החזרתי sms, והוא התקשר, והציע לבוא. קבענו.

צ'ומפי היה מותק, אמר, ואו, המון זמן לא ראיתי אותך, (כן, שמתי לב). ישבנו לעשן במרפסת. הוא שאל מה חדש. מצאתי משהו בפרוייקט ואז שוב נתקעתי, נכנסתי לדכאון, למה לא התקשרת, הוא שואל. לא היה לי המספר שלך. למה לא היה לך? מחקתי אותו, לא התקשרת שנים אז חשבתי שאתה לא רוצה. מה, את בסדר? אני כזה, אני קצת מבולבל, צריך להזכיר לי. הוא אמר את זה נורא תמים וכנה, אולי הוא שקרן ממש טוב, אבל לא בא לי לחשוב את זה עליו עדיין.

בכל זאת, לא ממש אהבתי את זה, אבל שתקתי.

המשכתי לספר לו על העישון, הוא הסביר לי כמה זה לא טוב (הריח, וכאלה. איזה מותק).

אחר כך, מתישהו, גם סיפרתי לו שיש לי בלוג. יצא. בטעות. זה נפלט לי בקלות מדי לאחרונה. סתם הזכרתי משהו שמישהו מהאתר שאני מסתובבת בו שלח לי. הוא שאל איזה אתר. ולא התחשק לי לשקר.

יש לך בלוג? כאילו, דה. איך אני מוצא אותו? אתה לא. (אם אני הייתי במקומו, הייתי מוצאת. מצד שני, אני יודעת לחפש בגוגל קצת יותר טוב. ומצד שלישי, זה לא יכול לשנות הרבה בשום מקרה).

מאז, אני מרגישה יותר טוב. לא מדוכאת יותר מדי. מרגיז אותי לחשוב כמה אני תלויה בסביבה באופן כל כך טפשי. הנה, עוד עוגן קטן, כמה מלים יפות, ושוב הכל בסדר איתי, שום דבר לא ממש נורא.

היום דיברתי איתו. אמרתי שהיה לי כיף וכל זה, ואנחנו צריכים לעשות קצת תיאום ציפיות. כי כן התקשרתי אליו, והתייחסתי, אבל הוא לא כל כך חזר אלי, הרגשתי שאני מציקה לו, והוא נעלם לו לשבועיים. אני הסקתי מסקנות, ואני לא מכירה אותו כל כך טוב, אז אני לא יודעת איך הוא.

הוא היה נחמד וכל זה, והבטיח לי דברים, אבל אני כבר שמעתי כמה הבטחות של בחורים בחיים שלי, ואני יותר מאמינה למעשים.

אז בינתיים הכל בסדר, נראה לי, לאט לאט חוזרת לשפיות. לא מושלמת, לא מוארת, תלויה בסביבה, צריכה את העוגנים הקטנים שלי אל המציאות.

בונוס - משחק חדש והיסטרי!

גם אם אתם לא מכירים אותו, גם אם אתם חדשים, או ביישנים, גם אם אין לכם בלוג, אתם מוזמנים להכנס לבלוג של גרגמל (במילואים), ולהשאיר לו הודעה, טפשית כרצונכם, בחלון המסרים בצד. שידע שאנחנו אוהבים אותו, או לפחות - מוכנים להתעלל בו בעדינות, ולבלגן לו את האתר, גם כשהוא לא כאן.

מי שישאיר את ההודעה המצחיקה ביותר, יזכה בסיפוק רוחני עמוק.