יש לי וידוי קטן. לפעמים, החיים פשוט משעממים.

כן, אפילו שלי.

אז אני יושבת, לומדת למבחן, יחד עם בוקי. (רציתי לשנות לו את השם, אבל אחרי כמה ימים כאן התחלנו לרדת אחד על השני, ולא בא לי, זו עוד בדיחה קטנה על חשבונו ).

לא קורה שום דבר.

כלום.

היום הלכתי לקנות סיגריות. (ואו. תודו שזה מדהים. יוצא דופן. מיוחד. למי קורים דברים כאלה?! בשביל זה שווה לקרוא את הבלוג של אליס).

אתמול יצאתי בערב, פשוט כדי להתרחק מהדוחק הבלתי נסבל הזה. ישבתי עם ידיד בפאב, הייתי צריכה את זה. חוץ מזה, כלום. רק לימודים.

חלק מהחומר מחלחל למוח, באוסמוזה, או דיפוזיה, או מה שזה לא יהיה. לא ממש אכפת לי, אני לא חייבת את הקורס הזה, אבל משהו דוחף אותי ללמוד וללמוד וללמוד.

לא משנה שאת היום הזה העברתי בבישול בעודפי שמן (תחביב חדש. צ'יפס בטטה שולת) ובבהייה סתומה בטלויזיה. פרוייקט Y (סוף סוף גם אני רואה את זה. איזה כיף!!!1).

אני כבר אפילו לא מבזבזת את הזמן על תחביבי איכות כמו אינטרנט. איך נפלו גיבורים. (כן, כן, אזובי הקיר, אני יודעת).

בשבוע שעבר, אחרי שיעור יוגה, המורה אמר לי שיש לי נקודה אדומה באמצע המצח, איפה שהעין השלישית. זה היה אחרי שאמרתי לו שלא הבנתי משהו. הוא אמר שלא צריך כל הזמן להבין, שאני טובה בזה, אבל כשמפסיקים לנסות להבין הכל משתחררת אנרגיה לדברים אחרים. אז, עם המבחן הזה, אני אפילו לא מנסה להבין. שדברים יקרו מעצמם. אבל אולי זו סתם עצלות, אין לדעת.

והתשובה שכולם חיכו לה

(השאלה, להזכירכם, היתה: מה זה ירוק, תלוי על הקיר ומצפצף?)

דג מלוח.

הוא ירוק, כי צבעו אותו בירוק. הוא תלוי על הקיר, כי תלו אותו על הקיר. והוא מצפצף, כדי שיהיה קשה לנחש את התשובה.

אף אחד לא פתר נכון, אבל כולכם הצחקתם אותי בטירוף. (אם הייתי משקיעה, הייתי מעתיקה את התגובות מהפוסט הקודם. אבל, נחשו מה).

שנה טובה, חתימה טובה, צום קל וטעים לכולם.

אליס, לא שחלה ולא לומדת.