(פוסט עתיר לינקים - תפתחו את מה שמעניין אתכם)

אתמול הייתי בתערוכת צילומים, היה דווקא נורא נחמד, וגם ישבנו וקשקשנו על כל מיני דברים, בעיקר על חוצלארץ וצילום, וגם על ישראבלוג והביצה. מתוך קנאה טהורה במפגש ילדודס שמתארגן, הפרחנו שוב בועות של רעיונות באויר על מפגש זקנים, אולי לשם שינוי גם ממש לעשות אחד, אולי באיזו מסעדה או משהו. ניימ דרופינג: רופי 24, אגאדיר.

אחר כך חזרתי הביתה, אלטר הקפיץ אותי, וגיא התקשר. הוא רצה שאני אבוא אליהם, עכשיו, הם עושים מסיבה. רק הגעתי הביתה, יקח לי רבע שעה לפחות להתארגן. לא, אני רוצה שתגיעי הנה עכשיו, אמר גיא בטון רציני, ואם לא הייתי מכירה אותו הייתי חושבת שהוא גם מצפה לזה. אבל, אני בחורה, יש לי את הזכות להתארגן משך שעה, וכל פרק זמן שהוא פחות מזה, הוא בגדר חסד עליון ומתוך טוב לב טהור. שלא לדבר, על הזכות לתוכניות אחרות. 5 דקות לפני שהגעתי גיא התקשר שוב, מה קורה איתך, אמרת רבע שעה. (נודניק). (זה כל כך נחמד שאתה קורא כאן, ממי, אפשר לרדת עליך בלי שמץ של רגשות אשם ). ניצלתי את ההזדמנות לעדכן אותו, שאני אברח מוקדם כי יש לי דייט.

הגעתי. גיא פתח לי את הדלת לכדי סדק, וניצל את ההזדמנות לשאול אותי עם מי אני יוצאת. מה הוא עושה? הוא מסומם נורא. (לא יכולתי לחשוב על משפט שיעשה טוב יותר את העבודה). בן כמה הוא? שלושים. (טוב שלא חקרו אותי מה עושים ההורים שלו). ועדת קבלת הפנים פתחה לי את הדלת, ובבית ישבו גילי, ובייבי פייס. ורק הם. התלוננתי שגיא הבטיח לי מסיבה. זה היה יופי של נושא שיחה. אחר כך הדייט שלי הגיע, ואמרתי שאני הולכת. גיא הציע שאני אזמין אותו לשבת איתנו (בינתיים הגיע עוד מישהו, והיו כמה סרטי דיוידי), אמרתי שיש לנו דברים יותר טובים לעשות, כמו לסוע לאומן 17. גיא דווקא הביע עניין במקום, ובעקבותיו גם בייבי פייס. כיוון שאין לי שום חשק לגרור דייטים ישנים (מה-לעזאזל-עשיתי-עם-האדיוט-הזה, נכון שזה היה רק 2 פגישות אבל בכל זאת, מה עבר לי בראש, מה? וזה לא שהוא כזה יפה. כנראה הייתי בתקופה רעה) לדייטים חדשים, סירבתי בנימוס והלכתי.

אף פעם לא הייתי באומן, ובכלל בירושלים בקושי הסתובבתי. ויש דברים שמן הראוי לעשות אותם, ולו כדי לסמן וי קטן בצ'ק-ליסט. היה דווקא ממש בסדר.

דייטים ראשונים, ועיוורים עוד יותר, הם נושא שלא מעט התבכיינויות יש עליו (לא לא. אני אף פעם לא עושה דברים כאלה. לקטר על דייטים?! מה פתאום. תתביישו לכם). החלק הקל, הוא להצליח לנהל שיחה. את המשוכה הזו, לא קשה מדי לעבור. השאלה היותר מעניינת, היא אם בכלל יש על מה לדבר. אם יש את המשותף הזה, שיוצר איזו קרבה, איזה עניין, איזו הרגשת נינוחות כזו, שמחליפה את המתיחות הראשונית. אולי זה לשבור את הקרח. אבל אני, כל כך הרבה פעמים שברתי קרח, ואחר כך שוב הרגשתי את הזרות, שאני מתחילה לחשוב שלשבור אותו זה לא מספיק. או לחילופין, שצריך לחכות קצת יותר כדי לדעת אם הוא נשבר באמת, או שרק נדמלי.

החלק המציק בלצאת עם מישהו, שאת יודעת שיש סיכוי מסויים שקורא את הבלוג שלך, זה איך לספר דברים. כלומר, אצל אנשים נורמליים, אני מניחה, יש את השאלה - האם לספר דברים. אבל אצלי, ואתם מכירים אותי, אני מכורה, השאלה היא איך.

עכשיו, שמתי לב שהפוסט כבר מתארך, ואם יש משהו יותר מטריד אפילו מדייט שעלול לקרוא כאן, הרי זו האפשרות להיות משעממת. אז להלן, רשימת מסקנות קצרות מהלילה החולף:

* אין שום טעם לשתות מרטיני רוסו, אלא אם את רוצה רק לעשות פוזה שאת שותה, ולנהוג הביתה. אין בזה טיפת אלכוהול.

* וודקה רד-בול. חשבתי שאני שונאת את זה, אבל מסתבר שלא.

* כשאתה יוצא עם אליס, והיא שיכורה, ורצית למלא את כוס הוודקה תפוזים שלה מזו שלך, ושפכת לה את זה על היד, והיא שואלת אותך אם לשפוך עליך את זה, ואתה אומר כן, אל תחשוב לרגע שמשהו יעצור אותה.

* לכל מקום שלא תלכי, ואפילו בירושלים שאת לא מכירה אף אחד שם שיוצא לדיסקוטקים ובטח לא לאומן, תמיד תפגשי מישהו שאת מכירה, נניח מהטכניון, שהיה איתך בפקולטה, גם אם לא החלפתם מילה כל התואר.

* כשאת מחליפה כל מיני פוזות משונות על הספות בחדר האחורי, אל תשכחי להוציא מהכיס קודם את הקופסת סיגריות, שלא תמעך.

* כשאת נכנסת לשירותים באומן, אל תתפלאי אם אחרי שאת יוצאת מהתא, יכנסו לשם מיד אחריך שני אנשים יחד. (נו, צריך להצדיק את המוניטין).

* כשאת משאירה את הדייט שלך במקום משך 5 דקות והולכת לשירותים, אל תשכחי לגעור בו כשהוא נעלם לך אחר כך לחצי שעה, משאיר אותך לבד באמצע דיסקוטק שבחיים לא היית בו בעיר שאת לא מכירה, גם אם זה בשביל מטרות נעלות כמו בקבוק של פינלנדיה.

* כשאת הולכת לאומן 17, וגם אם את רגילה לדיסקוטקים, קחי איתך אטמי אוזניים.

* אוזניים, כמו כל מכשיר חשמלי אחר, כשהן מתקלקלות, אפשר להרביץ להן קצת, ואז הצפצופים פחות גרועים.

* כשאתה יוצא עם אליס, כל דבר שתגיד או תעשה עלול לשמש חומר לפוסט.

* "לפחות יהיה לך חומר לפוסט". (כן, במיוחד זה. בדיחות פנימיות מעגליות זה אחד הסוגים האהובים עלי).

אגב, היום בלילה יהיה עוד דיסקוטק.

בונוס + שוויץ

לחובבי חידות ההגיון שביניכם, אתמול בלילה נתקלתי בזה, ולדעתי זה ממש חביב. התשובה, אמנם בצורה רשלנית ולא מדוייקת, שם בתגובות. ראו הוזהרתם.