ראשית, אני שמחה לעדכן אתכם שכתבים ב"הארץ" גונבים ממני כותרות (מקוריות נורא). (לא סתם כתבים, כאלה שיש להם אתרי שנאה וכאלה. כלומר, סלבים.)

אבל, למרות הרוגז הרב שאחז בי על הגניבה הספרותית, אזרתי עוז וקראתי. משכה את תשומת ליבי הפסקה הנפלאה, (ויסלח לי הכותב הנחשב, אבל, הגונב מגנב פטור!) " התוכניות האלה מתיימרות לתעד את המציאות כפי שהיא. אך ברגע שמציאות מעוצבת ומבוימת, מצולמת וערוכה, היא נעשית גם מלאכותית, מומצאת ומדומה. ממש כמו המציאות המוצגת בכל תוכנית קומית או דרמטית מהסוג המסורתי. "

ואולי לכן, דווקא הבלוגים הקטנים שלנו, הריאליטי לעניים הקטן שלנו, בו שום מצלמה לא מתעדת אף אחד בחיינו פרט לעיניים שלנו, ואף אחד סביבנו לא יודע על הריאליטי הזה, שהוא משתתף בו, דווקא הבלוגים מספקים את יצר המציצנות בצורה הטובה ביותר, שהרי, זה הקרוב ביותר למציאות כפי שהיא, שניתן למצוא. השפעת המדידה על התוצאה, למרות שהיא תמיד קיימת (ע"ע קוונטים), היא מזערית.

(שוב, בונוס ליודעים קרוא וכתוב).

וכל עוד הפרס היחיד שלנו יהיה הרייטינג בטבלה (וזה, רק למי שרוצה), ולא כסף, ולא מכונית, ולא פרסום של ממש, ולא טיול סביב העולם. וכל עוד אנשים מוכשרים עדיין רק יפנטזו על גילוי, וכל עוד הפרסומות לא חדרו עדיין גם הנה. עדיין נשאר לנו מרווח קטן, מוזר, רחוק מתמימות, אבל עדיין אמיתי.

(הבית מתנצל על עודף הפואטיות שתקפה אותו. חכו, זה עובר עוד רגע.)